איטליה מצלצלת לנו כארץ יפה עם אנשים יפים, אוכל טעים ועושר תרבותי. אבל סיפורנו מתרחש, בצד הפחות יפה של איטליה. בעיר בארי העתיקה, בה העוני והפשיעה חוגגים.
שם התגוררה מאריה, אשר כונתה "זרע מקולל". היא היתה בתו של דייג, בעל מזג חם ואלים, אשר השליט פחד על בני משפחתו. אשתו היפה, הלכה וקמלה. רגעים מעטים היו אלו, שבהם ניצוץ האהבה בינה ובין בעלה, העלו בפניה היפים של אמה של מאריה את יופיה הרב ואת יופיו של אביה. היא היתה בת יחידה עם שני אחים. האחד היה יפה תואר כאביה ונעים הליכות והשני, היה נער רזה הנוטה להסתבך בצרות (מה שסיבך אותו שוב בבית, כאשר אביו לא חסך את שבטו ממנו).
חברה היחיד של מאריה היה מיקלה, בן למשפחת עבריינים מעוררת איימה בשכונה בו התגוררה. כשאביה גילה את הקשר בין השניים, הוא איים עליו, שאם לא לא יתרחק מבתו, הוא ירצח אותו.
מאריה , אשר פחדה מאביה וממה שהוא עשוי לעולל למיקלה, התרחקה מהיחיד שאיתו יכלה לדבר ולהרגיש חופשיה ושווה. לבה נשבר.
מאריה היתה ילדה חכמה, במקום בו חוכמה והשכלה לא היו דבר שבשגרה. כילדה לא התברכה ביופי ובחברתיות יתר. אבל, שכלה ושקדנותה הביאו אותה ללמוד ולהגיע להישגים גבוהים הרבה יותר משאר חבריה ומשפחתה.
היא נשלחה לבית ספר מחוץ לשכונה, שאותו ניהלו הנזירות. שם היא היתה שונה בגלל המקום ממנו הגיעה, היא היתה הנערה "העלובה" מבארי.
לאחר מכן היא המשיכה לבית ספר תיכון (גם לא בשכונה) ואף לאוניברסיטה.
מאריה היתה מופנמת וסגורה. גם כשגילתה עניין במישהו, היא נזהרה לשמור מרחק ממנו. את אלסנדרו, אשר הכירה בבית הספר התיכון, היא חיבבה בשל האינטליגנציה והחוכמה שלו. הוא גם היה נאה מאוד…אבל היא לא אהבה אותו, והיא היתה בטוחה בכך מרגע שהיא ראתה שוב את מיקלה בחתונה של אחיה.
ספרה של רוזה ונטרלה, היא סאגה איטלקית נוגעת ללב, על כוחן של אהבה וחמלה, דווקא במקום עני ואלים.
וכפי שמורתה של מאריה אמרה לה: " אי- אפשר להבין דבר באמת, אם לא צולחים תחילה את ההפך הגמור ממנו. כל מה שיפה, כל מה שאנו מחשיבים למושלם ולנשגב, נובע מטעמם של הכיעור, הנגע והפגם. אם אתה מכיר את הרוע, תדע לזהות באותה הוודאות את הטוב."
מאחלת לכם קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת 😊
