אנחנו אוכלים כי זהו צורך קיומי. הורים שהצליחו להאכיל את הצאצאים העמידו את הדור הבא. אנחנו "נזר הבריאה" שמסוגל לתכנן, לבחור, לחשוב ורק אז לפעול עדין משתמשים באוכל ככלי ענישה. כמה מאתנו האימהות הצעירות היו מכריחות את התינוק לקחת בקבוק? או משמיעות קולות של מטוס או רכבת בזמן הכנסת הכפית עם האוכל אל הפה? ואז ברגע הניצחון הכרזנו-"ילד/ה טוב/ה"
חלק ממנהגים אלו השתרשו אצלנו והאוכל הפך להיות כלי מרצה, פרס, מתנה.
מהי "המתנה" שלכם?. מתנה בדרך כלל עשירת סוכר או פחמימות. שבו ותכתבו לעצמכם מהי המתנה האהובה עליכם?
גלידה, לחם מרוח בריבה ,עוגת קצפת, שניצל וקטשופ?
עכשיו העניקו למתנה שם -"אני לבד", "אף אחד לא מקשיב לי", לא אוהבים אותי, אני אף פעם לא מצליח
בפעם הבאה שתזהו כי לקחתם לעצמכם הרבה מתנות תגידו : "אני רוצה מתנה כי אף אחד לא מקשיב לי" או אף אחד לא אוהב אותי או אני לבד.
ביומן היממה -אותו יומן בו אנו רושמים את כול מה שאכלנו ומתי וגם מה הרגשנו ,איך ישנו תציינו מתי לקחתם "מתנה"
