מתוק חמוץ בקיבוץ / עופר מיכאלי

מסע נוסטלגי אל ילדותו והתבגרותו של המחבר בן קיבוץ להבות הבשן. סיפור על קיבוץ ואנשיו שבליבם להטה אש של אמונה, על תום ואידיאולוגיה שעברו מן העולם, על התבגרות ועל חלום שחלק מקרעיו עדיין מבצבץ מבעד לערפילי הבוקר בעמק.. ספר מתוק חמוץ וטעים..

מתוק חמוץ בקיבוץ / עופר מיכאלי
סיפורת
215 ע'
הוצאה גלילית
..
מסע נוסטלגי לחייו של המחבר בן קיבוץ להבות הבשן. סיפור על קיבוץ ואנשיו שבליבם להטה אש של אמונה, על תום ואידיאולוגיה שעברו מן העולם, על התבגרות ועל חלום שחלק מקרעיו עדיין מבצבץ מבעד לערפילי הבוקר בעמק.. ספר מתוק חמוץ וטעים..
..

כילדים במרכז פתח תקוה, הערצנו את בני ובנות הקיבוצים. אולי קצת קינאנו. קראנו ספרים ישראלים ושם בני הקיבוץ הצטיירו כסוג של אליטה. עשירים, יפים, חרוצים ומאושרים.. ילדי הקיבוץ היו מושא הערצתנו.
כשלבניין היפה שלנו הגיעה משפחה יוצאת קיבוץ. התגאינו מאוד בשכנות הזאת ולא שכחנו לציין לכל מי שהקשיב – הם יצאי קיבוץ!
ובצדק – הם היו שכנים חביבים מאוד.

כשגדלנו למדנו שלא הכל היה ורוד ופורח ושמח בשדות הקיבוצים.
יצאו ספרים שסיפרו, יצאו סדרות.
אבל המיתוס הגדול של בני קיבוץ נשאר.
והנה ספר שמספר בדיוק איך זה היה. לפחות בקיבוץ של מחבר הספר.
אז מסתבר שזה היה מתוק ונעים, אבל גם חמוץ ומר לפעמים.
בזכות כישרון הסיפור של עופר מיכאלי הוא מעביר בצורה מרתקת חוויות מימי ילדותו ונעוריו בקיבוץ
שבבי זיכרונות, קטעי חיים.
תמונות חדות ושאלות שתשארנה לא פתורות לעולמים.
כל סיפור מזכיר רגעי ילדות מיוחדים והתרגשויות שהיו בחיים בכלל , לא רק בקיבוץ.
כי ילדים כילדים אוהבים להזדהות ולהתרגש מדמויות מלהיבות
כמו הסיפור המקסים על האינדיאנים – ההתרגשות וכניסה לדמויות האינדיאנים שהסעירה את הילדים והאכזבה שלאחר מכן.
הנסיון להצטרף ללהקה צבאית,
ההחלפה בדמויות עם אסף החייל צעיר.
השעון כמתנת בת מצוה, בר מצוה. מה שדי מוזר היום כשילדים מקבלים שעון כבר בגיל 3..
סיפורים אנושיים מרתקים מחיי הילדים בקיבוץ כנערים, כחברי השומר הציר. כחיילים והלאה.
אהבתי במיוחד את הפרק הנפלא "הספריה ומפעל הספר"
"באותם ימים ספרים היו באמת הידידים הטובים של ילדי הקיבוץ…ספרים נתנו לנו להמריא ולברוח אל עצמנו ולו לכמה רגעים ובמקרה הטוב לכמה שעות, מהאפרוריות של הקיבוץ ומהלפיתה של הקבוצה" (ע' 112)
ועוד קטע משובח:
"ההוצאה לאור של התנועה, הוציאה הרבה ספרי זבל, כל מיני ספרים שאף אחד לא קנה.. מה עשו? את הדרעק הספרותי היו מפנים פעם בשנה על-ידי כך שנתנו אותו בחינם לחברי הקיבוץ הפראיירים לאות הצטיינותם כמנויים" (ע' 113)
ועוד פנינים שידברו לליבו של כל אוהב ספר.
והנה התרשמותו לאחר שנבחר להיות מזכיר קיבוץ למרות התנגדותו: "נכנסתי לעולם אפל ותחתון בחלקו, של קיבוץ חולה, גוסס כלכלית וחברתית, קיבוץ שמספר חבריו הולך ופוחת, וזקניו רבים מצעיריו וילדיו גם יחד." (ע' 200)
ספר מקסים, נוגע ללב ומאיר נקודות אפילות וגם מקומות יפים..

ובמבט לאחור – עדיין מעריצה והלוואי שהיתי גדלה בקיבוץ..

מומלץ!
..
על המחבר:
עופר מיכאלי (יליד 1950) עסק רוב חייו הבוגרים בחינוך ובהוראה, היה ממייסדיו של בית ספר יסודי אזורי, והוא כנראה המורה היחיד לטבע בארץ שנהג להביא לשיעור בכיתה חיות בר פצועות שמצא בגליל העליון.
בשנת 2012 קיבל את אות "יקיר הגליל העליון" על פעילותו למען אנשים עם נכויות ומוגבלויות.

ציפורה בראבי
בין המילים - על ספרים, על סופרים ועל משוררים, על חינוך וגם פוסטים אישיים