השתתפתי בשיח גלריה בתערוכתה של ענת אכר שהם בגלריה גרוסו, אלפסי 3 ת"א.

חויתי מפגש מרתק עם הצלמת ענת אכר שהם והאוצרת אתי שוורץ

על התערוכה

"מצפה זמן", תערוכת היחיד של האמנית ענת אכר שהם, באוצרותה של אתי שוורץ, מציעה חוויה אמנותית מרתקת ומעמיקה החושפת את הנוף כמרחב רב-משמעות.

אכר שהם בוחרת להתמקד בנוף הישראלי, המוכר והאהוב, אך מצליחה לחשוף בו פנים חדשות ומפתיעות.

דרך עדשת המצלמה שלה, הנוף הישראלי הופך להיות סמל למורכבותה של הזהות הישראלית, לשסעים החברתיים ולשינויים שחווה החברה הישראלית.

התערוכה שואבת השראה מהגותו של ו.ג.ט. מיטשל, אשר מתאר את הנוף לא רק כמרחב פיזי, אלא כזירה מוסרית שבה מתנגשים כוחות, זהות וזיכרון.

בהשראת הגותו של ו.ג.ט. מיטשל, אכר שהם יוצרת חיבור עמוק בין האדם והטבע, חושפת את הקשרים העדינים שבין הפנימי והחיצוני, ומזמינה אותנו להרהר בשאלות קיומיות על מקומנו בעולם.

העבודות בתערוכה מציגות שילוב מרתק בין תצלומים בשחור-לבן לבין כאלה בצבע.

הבחירה בחומרים שעליהם מודפסות העבודות משפיעה באופן משמעותי על הנראות והחוויה החזותית.

דרך שכבות של גילוי וכיסוי, העבודות מעבירות את הדיאלוג שבין עבר, הווה ועתיד, כאשר כל אלמנט ויזואלי, בין אם מדובר בגוני האפור או בצבעים העשירים, תורם להבנה עמוקה יותר של הנושא.

בשיח גלריה עם הצלמת והאוצרת, שיתפה אתי שוורץ כיצד יצרה תמהיל ייחודי מתוך שפתה הצילומית של ענת.

היא בחרה להציג תצלומים מתוך סדרות ולקשר ביניהם באמצעות ההצבה בחלל ללא הוספת מלל, מה שיצר תמהיל מרתק ומאתגר מחשבתית.

שילוב זה חושף את הישראליות והמציאות המקומית בעיניים אישיות ונוגעות ללב.

העבודות של ענת אכר שהם חוקרות את השפה הפואטית של אבן, גרגיר וסלע, ומעלות את המודעות למשמעות החומרים והשפעתם על המסר.

תצלומים, כמו זה של העטלפה ממוזיאון החי בחיפה שצולם בכיתה, מגלים כיצד עבודותיה של ענת נטענות לאורך השנים במשמעויות משתנות.

תמונת העטלפה בכיתה הריקה מקבלת משמעות חדשה בהקשר של מגפת הקורונה.

סיכום:

תערוכת "מצפה זמן" בוחנת את הנוף לא רק כמציאות פיזית, אלא כראי למורכבות אנושית, תרבותית והיסטורית.

הבחירה בין תצלומים צבעוניים לשחור-לבן, והשימוש בחומרים המודפסים, מוסיפים רובד נוסף של פרשנות.

המפגש בין ענת אכר שהם לבין אתי שוורץ יוצר חוויה ייחודית חושנית ואינטלקטואלית כאחד, המזמינה את הצופה לחקור את הנוף כמראה המחברת בין אדם, זמן ומרחב.

"מצפה זמן" של ענת אכר שהם, באוצרות אתי שוורץ, חושפת את הנוף כזירה טעונה במשמעויות.

התצלומים, בשחור-לבן ובצבע, מודפסים על חומרים המשפיעים על חוויית הצפייה.
העבודות מתמקדות בקשר בין עבר, הווה ועתיד תוך שימוש בשפה פואטית המשלבת בין חומר לתוכן.

התערוכה מוצגת בגלריה עד 25.1 'גרוסו מודו', אלפסי 31, ת"א