את ההשראה לסיפור פיטר פן שאב הסופר ג'יימס מתיו ברי משלושת ילדי משפחת לואלין דייויס, שפגש בגנים. הם התיידדו מאוד וברי המציא להם סיפורים על פיות ועל ילד גיבור בשם פיטר פן שמסרב לגדול. השם פיטר הוא שמו של האח הצעיר במשפחה והשם פן מבוסס על פאן אל היער במיתולוגיה היוונית. השראה נוספת לדמות היא אחיו של ברי, דייויד שנהרג בתאונת החלקה בגיל 13. סיפוריו של פיטר פן הפכו למחזה ובערוב הימים אוגדו לספר הילדים הידוע, "פיטר וונדי". הספר מביא את סיפורו של פיטר פן שחי בארץ לעולם לא יחד עם "הילדים האבודים", ילדים שאבדו להוריהם והם נלחמים באינדיאנים ובשודדי ים. פיטר אוהב להאזין לסיפורים שמספרים לילדים ובאחד מביקוריו במשפחת דרלינג צלליתו נתפסת. וונדי עוזרת לו לחברה והיא מקבלת הצעה להגיע לביתו ולשמש אמא. היא נענית בחיוב ושני אחיה מתלווים אליהם. הם עוברים הרפתקאות רבות אך בסופו של דבר הגעגועים הביתה מכניעים אותם והם חוזרים. כולם פרט לפיטר.
הספר עבר עיבודים רבים לבמה עם הפקות שונות ואף עובד לקולנוע. סרטים אודות הגיבור פיטר פן, הסופר שהגה אותו, ברי ("ארץ לעולם לא") ולאחרונה בסרט "וונדי" אודותיה של גיבורת המשנה של הסיפור שהופכת בסרט לגיבורה הראשית. המחזאים רועי שגב ושירילי דשא החליטו גם הם לערוך שינוי בטקסט המקורי והסיפור מתרחש בבית יתומים ווונדי היא ילדה יתומה. בנקודת הזמן שהמחזה מתחיל, וונדי מספרת לילדים בבית היתומים אודות פיטר פן הילד הנצחי. לאחר שגברת הוקינס, אחראית בית היתומים מבשרת לה שמשפחה מגיעה לאמץ אותה, וונדי מפחדת שהיא תאכזב אותם ומביעה משאלה להגיע לארץ לעולם לא. משאלתה מתגשמת כשפיטר פן, שמאזין כל לילה לסיפוריה מגיע לקחת אותה ואת בובתה ננה (שבסיפור המקורי היא כלבת משפחת דארלינג) למחוז חפצה. שם מתוודעת וונדי לטינקרבל הפיה הקנאית, לילדים האבודים, לקפטן הוק הרשע ולעוזרו הטיפש סמי. וכמו בסיפור המקורי, וונדי הופכת לאמם של הילדים האבודים, פיטר פן נלחם בהוק ומנצח והילדים האבודים יחד עם וונדי חוזרים לביתם.
השינויים שנערכו על ידי המחזאים רועי שגב ושירילי דשא הם קטנים אמנם אך מתבלים את הסיפור המקורי שדשו בו לאורך השנים. הפיכת דמותה של וונדי ליתומה מביא לדמות עצב וחוסר בטחון שלא באו לידי ביטוי בגרסאות הקודמות. כדאי היה ללכת רחוק יותר עם השינוי ולהפוך את וונדי לגיבורה שמנצחת את הוק ולא פיטר פן וזה היה יכול לשדרג את ההצגה אפילו יותר. מעבר לכך מדובר בהפקה מוצלחת מאוד המורכבת מאנסמבל אנשי מקצוע מוכשרים מאוד ועליה מנצח הבמאי (והמנהל האמנותי של התאטרון) גלעד קמחי. המוזיקה הנהדרת והתוססת של אמיר לקנר ("אפס ביחסי אנוש") מתמזגת נפלא עם התאורה (נדב ברנע) שמוסיפה אור לכל אחת מהדמויות, בעיקר לדמותו של פיטר פן. נעשה שימוש מושכל בווידאו ארט (סיון פרסלר) במיוחד בסצנת המעוף בין הכוכבים שלרגע גרמה לקהל לחוש שהם עפים יחד עם פיטר פן ווונדי.
הרעיון להכניס בריכת כדורים למרכז הבמה כתפאורה (ערן עצמון) שנסגרת ונפתחת בעקבות התפתחות העלילה הוא יצירתי ומוסיף לרוח הילדותית של העלילה. אורנה סמורגונסקי עשתה עבודה יפה על התלבושות של הדמויות השונות ונתנה להן מראה עכשווי עם נגיעה שובבית. הלבשת פיטר פן בסרבל ירוק, ג'ינס קרוע על רולר בליידס מוסיף לכריזמתיות ולשובבות שלו, הלבשת טינקרבל בכדורים צבעונים, שיער פנקיסטי וגרביונים קרועים תורם לתחושה שמדובר בסוג של חייזרית והלבשת הוק בז'קט שחור ארוך כמו לבושו של קיאנו ריבס ב"מטריקס" יחד עם השיער של ג'ון טרבולטה ב"ספרות זולה" תורם למימד האפל והמרושע של הדמות. התנועה (מירי רובינוב) בהצגה מאוד דומיננטית: סצנות הקרב בין פיטר פן והוק והלהטוטים האקרובטיים שמבצע פיטר פן על הבמה תורמים לקצב הדינאמי של ההצגה.
החלק העיקרי הוא הבימוי הקצבי ובעיקר הליהוק של הבמאי גלעד קמחי לדמויות. אלון סנדלר ("הבן") שמוכר לילדים מסדרות הנוער בטלוויזיה כגון "האליפים" ו"המלאך השומר עליי" עושה פיטר פן שובב, כריזמתי ומלא חן וגם מוכיח יכולות ווקאליות וכישורי אקרובטיקה נאים. עומרי ביטרמן ("לילה בפריז") המוכשר במופע קרקסי ומשעשע כגברת הוקינס ומאידך כריזמתי, אפלולי ומשעשע כקפטן הוק. דמותה של וונדי בכיכובה של מיה לנדסמן היא שינוי מהפכני שמתכתב עם רוח התקופה ומביא וונדי מרעננת שילדים יכולים להתחבר אליה מאוד. היא מרגשת, כובשת ומוכיחה גם יכולות ווקאליות. התפקיד שלה שבעבר היה משני לפיטר פן הופך ראשי והיא גונבת את אור הזרקורים. בשורה התחתונה – הילדים יתרגשו וייהנו. וגם המבוגרים ישמחו לחזור אחורה בזמן ולצאת לגיחה קלה אחורה בזמן אל תוך עולמו הצבעוני של פיטר פן. וכמו ששרו בהצגה: "בא לי לעופף לי בארץ לעולם לא, בא לי לשחק לי לקפוץ ולשחק לי בארץ לעולם לא".
