מכתב לאימהות לבנות

שאקטי מאי קוראת לאמהות בהווה ולסבתות בעתיד, לספר לבנותיהן כמה הן מושלמות כפי שהן, ושהן לא חסרות דבר עם או בלי ילדים, מבלי לרמוז להן שמדובר גם באושר שלהן עצמן. בזמן שאתן מייחלות להיות סבתות צעירות, שכחתן בדרך שכל מה שחשוב הוא קודם כל הבריאות והאושר של בנותיכן.

המכתב הזה נכתב רק לחלק מהאימהות שבנותיהן בגרו להיות אימהות בעצמן.

אימהות יקרות,

גידלתן את בנותיכן באהבה ובדאגה גדולה לכל צורכיהן. חינכתן אותן ונתתן להן כלים לחיים. הדרכתן אותן, ייעצתן להן, תמכתן בהן והדגשתן להן מה חשוב ומה לא חשוב, כדי שהן תדענה לשים סדר בעדיפויות שלהן. ובין כל המסרים והתכנים שהעברתן להן, ובין כל ״המה נכון ומה לא נכון״ שהדגמתן להן, גם הטמעתן בהן את החשיבות שבאימהוּת. סיפרתן להן שהדרך היחידה לחוות אהבה עילאית, שהיא אהבה ללא תנאי, היא הבאת ילד לעולם.

עם השנים גם טפטפתן לבנותיכן את המסר, שהדרך הבטוחה לגרום לכן ״נחת ואושר״, היא להפוך אתכן לסבתות, ועדיף סבתות צעירות כדי שעדיין תהיה לכן אנרגיה לעזור עם הנכדים.

והבנות שלכן הפנימו את המילים, את הסיפורים, את הרמזים ואת הסימנים שנתתן בהן, ועם הזמן סדר העדיפויות שלכן הפך להיות סדר העדיפויות שלהן, כשבראשו עומדת התשוקה הגדולה ״להיות אימא״.

אבל חלק מהבנות שהפכו לנשים לא מצליחות להיכנס להיריון בקלות, וחלק אולי אף לא יצליחו להרות בכלל.

בזמן שבנותיכן האהובות מזריקות לעצמן הורמונים ומיני תרופות אחרות, בעודן חוות עייפות פיזית ונפשית, מרגישות נפוחות או שמנות, אשמות או מתוסכלות ולרוב גם תופשות עצמן ככישלון במילוי תפקידן כנשים, אתן כאימהות אוהבות תומכות בהן בסיטואציה המאתגרת ומעודדות אותן להמשיך ולא להרים ידיים.

חלקן נוטלות תרופות במשך תקופות ארוכות, שגורמות להן חוסר איזון במצבי הרוח. רובן עוברות בדיקות פיזיות פולשניות בזמן שחיי המין שלהן, שעד לא מזמן היו מעשה של ביטוי האינטימיות הזוגית, הופכים לפעולה טכנית כחלק מפרוצדורה רפואית. הגוף שלהן יוצא מאיזון הורמונלי, ובכל פעם שהן מקבלות את המחזור הן מאוכזבות, מיואשות ומתוסכלות.

לאורך כל התקופה המתישה הזאת, שלפעמים אורכת שנים, אתן מחבקות אותן, מנחמות אותן, מעודדות ומזכירות להן איזה אושר מחכה להן בסוף הסבל שאיתו הן מתמודדות עכשיו. ״בסופו של דבר״, אתן מבטיחות, ״יגיע האושר הכפול, אתן תחבקנה תינוק ולנו יהיה סוף כל סוף נכד אהוב״.

אבל יש גם אפשרות אחרת לגדל בנות או לתמוך בהן כשהן עוברות ייסורים פיזיים ונפשיים, בניסיון להביא ילדים לעולם. הדרך היא לספר לילדות כשהן עדיין קטנטנות שהן בפני עצמן מספיקות, הן בפני עצמן עולם מלא ושלם, ועל כן אין שום צורך בתוספות כמו זוגיות או ילדים כדי להיות אהובות ומוערכות.

אתן יכולות להזכיר לבנותיכן כשהן הופכות לבחורות צעירות, שהן חופשיות לבחור לעצמן כיצד להגשים את חייהן, דרך אימהות או בכל צורה אחרת שאינה כוללת הורות, ושאין זה מאחריותן להפוך לספקיות של ״אושר וגאווה״ להורים לדודים לסבים ולחברים (של ההורים).

וכשהן הופכות לנשים, אפשר ואולי גם רצוי להקרין להן אנרגטית שהן עצמן סיבה מדהימה לחיות בשבילה, ולכן אין צורך להקריב את עצמן ואת גופן למען ילד כדי לזכות בחיים מספקים ומלאים.

נשים צעירות רבות מרגישות שאם הן תתפתחנה למען עצמן, תלמדנה ותיצורנה למען עצמן, זו לא תהיה הגשמה מספקת ומספיקה כדי שלחייהן תהיה משמעות. לרוב, החברה משדרת לאותן נשים צעירות שהן לא מספיקות כפי שהן, שנשים זקוקות לתוספת של ילד או משפחה כדי שתהיינה שלמות ומלאות סיפוק. ולא זו בלבד אלא שאישה שחיה רק לעצמה היא אנוכית.

זו הסיבה שכל כך הרבה נשים שקשה להן להרות, מקריבות את בריאות גופן ונפשן למטרה הנעלה של הבאת ילד לעולם. גם אם בסופו של דבר, אחרי קשיים מרובים הן מצליחות במשימה ״המקודשת״, הן ממשיכות לשלם את המחיר, בגוף שיצא מאיזון עקב כמויות לא בריאות של הורמונים שהוא ספג, במאבק להביא ילד לעולם.

בנוסף, אותן שנים ארוכות שיכלו להיות זמן מהנה של זוגיות והתפתחות אישית, הופכות לשנים של ציפייה מורטת עצבים שמסתיימת בכל חודש באכזבה ובייאוש. וכך עובר לו הזמן והנשים הצעירות מאבדות את עצמן ואת השנים היפות בחייהן, בתהליך מייסר שאמור לספק להן תחושה של נשיות שלמה. אותן נשים צעירות הופכות להיות משניות במציאות של עצמן, ״כשפרויקט הילד״ הופך להיות בעדיפות ראשונה, לפני חייהן ובריאותן.

אולי הגיע הזמן שאתן, האימהות, תספרו לבנותיכן כמה הן מושלמות כפי שהן, ושהן לא חסרות דבר עם או בלי ילדים. ובאמת תתכוונו לכך כשאתן אומרות להן, שכל מה שחשוב לכן הוא הבריאות והאושר שלהן. ואל תרמזו להן שמדובר גם באושר שלכן, אתן שמייחלות להיות סבתות צעירות.

תנו לנשים לחיות, והורידו מהן את המשא הכבד של האחריות האישית להמשכיות הגנים של השבט המשפחתי.

באהבה
שאקטי מאי

שאקטי מאי
שאקטי מאי מנהלת את שאקטי יוגה סנטר (פראנה יוגה קולג'), מרכז יוגה מקסים בלב תל אביב (חובבי ציון 52 ת״א). במשך 3 עשורים של לימוד יוגה וניהול מרכזי יוגה ברחבי העולם, חילקה שאקטי את זמנה בין הוראת יוגה והכשרת מורים. בסופו של דבר החליטה להקדיש את כל זמנה ומרצה להכשרת מורי יוגה, כדי שהפצת דרכה הרוחנית של היוגה תימשך, והיא לא תיעלם בין הטרנדים החולפים המרכיבים את עולם היוגה במערב. לאורך השנים פיתחה שאקטי מאי סגנון לימוד ייחודי, בו טמון מקור כוחם של הקורסים אותם היא מעבירה – הסגנון נקרא האתה יוגה קלאסית, תוך שימת דגש רב על בטיחות בשיעור, נשימה נכונה וזרימה אינטואיטיבית של אסאנות. שאקטי מאי מלמדת איך ליצור ולשמר את הפראנה – כח החיים, כל זאת תוך הבאת החשיבה למצב רוגע והנאה מדיטטיבית מרגע ההווה. במהלך הלימוד, היא משלבת בין מדע היוגה למדע המודרני, שתומך במה שחוו היוגים העתיקים. הספרים, המאמרים והפוסטים ששאקטי מפרסמת, באים כדי לסייע לאנשים להפוך לחזקים ולבעלי רצון חופשי והכח לממש אותו. היא מאפשרת לכל הסטודנטים שלה גישה חופשית בכל נושא, וכך משמרת את הקשר המסורתי בין מורה ותלמיד, גם לאחר סיומם של הלימודים הפורמליים. לאחר שעברה לגור באשראם יוגה בהודו, שהתה שנה במדבר והתנסתה בתרגול יוגה מתקדם במספר מרכזים המתמחים בהאתה יוגה, הידע של שאקטי הוא נרחב והיא מעבירה אותו הלאה בצורת הלימוד המסורתית הבנויה מקשר מורה-תלמיד, כמו גם שימוש באינטרנט, רשתות חברתיות וספרות מודפסת שהיא מוציאה בנושא.