מוצא המינים ומוצא המילים

איך ספר ילדים עורר אצלי את ההתעניינות במחקרים המדעיים וההצדקה האידיאולוגית שלהם לאימפריאליזם

מוצא המינים, עיבדה ואיירה סבינה רדווה

רגע, מה אימפריאליזם עכשיו, הרי מדובר פה בספר לילדים! ומה פתאום אני נדחפת למדף ספרי הילדים? הרי הילדים שלי כבר די גדולים, בכל אופן גדולים מכדי לקרוא ספרים שמיועדים לילדים, כמו למשל הספר הזה? אז קבלו וידוי: אני אוהבת ספרי מדע פופולרי לילדים. כמות המידע שאני שואבת מהם ושנותן לי השראה לסיפורים שאני מספרת כשאני חובשת את כובע מדריכת הטיולים, היא אינסופית.

מוצא המינים, עיבדה ואיירה סבינה רדווה
מוצא המינים, עיבדה ואיירה סבינה רדווה

"מוצא המינים" של דרווין, שהתפרסם לראשונה ב-1859, עורר בזמנו טלטלה עמוקה. עד היום נהוג לצטט את דרווין כמי שאמר שמוצא האדם מן הקוף. ובכן, תתמודדו: הוא לא אמר את זה. הוא כן אמר שבני האדם והקופים חולקים ככל הנראה אב קדמו משותף. והוא בעיקר דיבר על אופן ההתפתחות של מינים – ועל כך שבתנאים משתנים רק הסתגלנים ביותר שורדים, ומפתחים תכונות חדשות שמתאימות לסביבה – ולתהליך הזה הוא קרא אבולוציה, או "הברירה הטבעית".

הספר המקסים שלפני עובד ואויר בידי סבינה רדווה, שהיא גם אמנית וגם מדענית. יש לה תואר שני בביולוגיה מולקולרית, אבל התשוקה האמיתית שלה היא לאיור, ובייחוד לפרוייקטים המשלבים מדע ואמנות, וכך אנחנו יוצאים נשכרים פעמיים: גם מחכימים וגם נהנים על הדרך מאופן ההגשה. היא מתמודדת פה עם משימה ענקית – להנגיש תורה מדעית שהיתה חדשנית בזמנה ושהשפעתה על המדע המודרני עמוקה מכפי שניתן לתאר. בקריאה ראשונה, קל לפספס את התובנות העמוקות והבהירות שהיא משקפת, אבל הי, זה ספר לילדים, והוא מיועד להיקרא שוב ושוב.

היא כותבת בסיכום, כי "ילדים יכולים ללמוד מהספר הזה על כוחה של פעולת ההתבוננות, ולהבין כיצד עשויה הסקרנות כלפי עולם החי והצומח להוביל לתגליות מדהימות". היא מוסיפה התנצלות על כך שהספר אינו כולל את כל תיאור המסע של דרווין באניית הצי המלכותי "ביגל", ומפנה את הקוראים לספר אחר בהוצאת שוקן, שסוקר את המסע המפורסם לאיי גלפאגוס.

אבל אני כאמור לא ילדה, ואני ממשיכה לחקור מהנקודה בה הספר הזה מסתיים, כי התקופה בה חי ופעל דרווין היתה אחת התקופות המרתקות והאפלות בהיסטוריה: תקופה בה האימפריות האירופיות התעצמו על חשבון שאר העולם, התאווה לתגליות מדעיות שימשה כעלה תאנה למסעות כיבוש, והמחקרים המדעיים נתנו לאימפריות הצדקה אידיאולוגית לגילויי גזענות וגרימת סבל לאוכלוסיות באפריקה, בדרום אמריקה ובאסיה.

יובל נח הררי, ב"קיצור תולדות האנושות", מונה את הדרכים בהן האימפריות התעטפו בעלה התאנה הזה:

א.     השגת ידע חדש נחשבה באירופה המודרנית כדבר טוב, ולכן עצם העובדה שהאימפריות תמכו בכך הציגה אותן באור חיובי. כותבי הספרים התעלמו מהסבל של הילידים באוקיאניה אך מצאו מלים טובות לומר על ג'יימס קוק, ג'וזף בנקס ואייבל טזמן.
ב.     הידע החדש איפשר (לפחות לכאורה) להיטיב עם האוכלוסיות הנכבשות. הכובשים האמינו שהם מביאים לנכבשים את הקידמה. "מותר לנו לכבוש את הודו, כי אנחנו מפתחים תרופות למחלות המקומיות שאינם מצליחים לרפא בעצמם", הסבירו הבריטים במאה ה-19, ושכחו לציין את הרעב והמחלות שהביאו הם עצמם על אוכלוסיות הילידים, כשניצלו אותם כדי להתעשר.
ג.      תיאוריות חדשות נולדו, לפיהן הכובשים עליונים והנכבשים נחותים. למשל, חוקר הסנסקריט ויליאם ג'ונס טען שכל השפות ההודו-אירופיות הן צאצאיהן של שפה קדמונית אחת. הם שמו לב שדוברי הסנסקריט הקדמונים שפלשו להודו ממרכז אסיה לפני יותר מ – 3,000 שנה קראו לעצמם "ארייה" ושדוברי הפרסית הקדומה קראו לעצמם "אירייה". הם הסיקו מכן שכל השפות נולדו מגזע עליון שנקרא "ארים". מכאן היתה הדרך קצרה לחיבור עם תורת האבולוציה של דרווין, מה שהוליד את תורת הגזע הארי הידועה לשמצה. על פי התיאוריה, הארים היו גזע עליון של בלונדים תמירים, תכולי עיניים, חרוצים ורציונליים במיוחד, שהגיחו מהצפון כדי להניח את יסודות התרבות בכל העולם. עם השנים, התבוללו הארים שפלשו להודו ולאיראן באוכלוסיה לא-ארית מקומית, איבדו את צבעם הבהיר ואת שכלם החד. לכן הודו ואיראן הלכו ודעכו, בעוד שאירופה, בה שמרו הארים על טוהר הגזע, הלכה וצמחה. מכאן, שהאירופים ראויים לשלוט בעולם, כל עוד ישמרו על עצמם מפני התבוללות עם גזעים נחותים.

קיצור תולדות האנושות, יובל נח הררי
קיצור תולדות האנושות, יובל נח הררי

סוון לינדקוויסט, בספרו המעולה "השמידו את כל הפראים!", מפרט עוד על הדרך בה תורת האבולוציה של דרווין הולידה תורות משנה גזעניות: אחת המסקנות היתה שאם לא נרצה ללכת בדרכם של מיני בעלי חיים וגזעי אדם נכחדים, עלינו לנסות ולהשביח את הגנום, ובכך לשפר את סיכויי השרידות שלנו. עבור הגזע המבקש לשמור על מקומו בתחרות, השמדתם של גזעים אחרים היא תנאי הכרחי. "נוכל להפוך את התנאים הללו לאנושיים יותר, אך לא לשנותם מן היסוד, שהרי הם מושרשים עמוק מדי בגורמים פיזיולוגיים שמהשפעתם לא נועל לחמוק". (בנג'מין קיד, סוציולוג בריטי בן המאה ה-19).

השמידו את כל הפראים, סוון לינדקוויסט
השמידו את כל הפראים, סוון לינדקוויסט

אחת הדאגות היתה מכך שהאנשים הלא נכונים התרבו. הברירה הטבעית לא העדיפה את אלה שהיה עליה להעדיף. במאבק הגזעים – סוף סוף! נראה שהתיאוריה תואמת את המציאות, והגזע הלבן, העדיף משמעותית, גובר על הגזעים האחרים. לכולם היה רצון משותף אחד: לתרץ ולהצדיק רצח. רוברט גסקוין ססיל, ראש ממשלת אנגליה, בנאומו המפורסם באלברט הול ב – 4 במאי 1898: בחלוקה גסה אפשר לסווג את עמי העולם לאלה החיים ולאלה הגוססים. המדינות החלשות הולכות ונחלשות והמדינות החזקות מתחזקות. אך טבעי הוא שהאומות החיות מנכסות להן בהדרגה את שטחי האומות הגוססות.

ב-1912 כתב פאול רורבאך ברב המכר שלו "החשיבה הגרמנית בעולם": לא פילנתרופיה מזויפת ולא תיאוריית גזע ישכנעו אנשים נבונים שהשימור של איזה גזע כושים בדרום אפריקה… חשוב יותר לעתיד האנושות מהתפשטותן של האומות האירופיות הגדולות ושל הגזע הלבן בכללותו… רק באמצעות חינוכו של היליד לייצר דברים בעלי ערך בשירות הגזע העליון – כלומר בשירות הגזע העליון אך למען הקידמה שלו – תוקנה לו זכות מוסרית להתקיים.

מוצא המילים, אברהם שטאל
מוצא המילים, אברהם שטאל

ואפרופו התיאוריה של ג'ונס על התפתחות השפות, בשנת 1999 התפרסם בעברית ספר חביב מאת אברהם שטאל, בשם "מוצא המילים". הספר הזה מונח על שולחני באופן קבוע (כלומר עד שאחזיר אותו לחברתי גילית, שהוא רכושה החוקי), ובו מנתח שטאל את מקורותיהן של מילים שנכנסו לשפה העברית, מעין תורת האבולוציה של מילים. מהספר הזה למדתי שאגב ביגל, מקור המילה בייגל היא מהמילה הגרמנית בויגל, שפירושה "לכופף". תעשו לבד את ההקשר.

מוצא המילים, אברהם שטאל, הוצאת דביר, 1999

קיצור תולדות האנושות, יובל נח הררי, הוצאת דביר, 2011

השמידו את כל הפראים!, סוון לינדקוויסט, הוצאת עם עובד, 2017

 

אהבתן? עוד תוכן מרתק לכן ממתין אצלי באתר. מחכה לכן!