עד לא מזמן הייתי אדם שלא עוצר. עשיתי הכל תוך כדי תנועה וחשיבה על הצעד הבא. כל הזמן בעשייה כי חשבתי שלעצור זה לחלשים וחייבים למהר ולהשיג כמה שיותר.
בתקופה האחרונה, עם הלמידה וההתפתחות אני מבינה שזמן עצירה הוא קריטי וחשוב. הוא זה שמאפשר הסתכלות אמיתית, בקרה נכונה, יצירתיות ותכנון קדימה. דווקא העצירה גורמת לי למצוא בתוכי יכולות ועוצמות שלא חשבתי שקיימים בי (כתיבה למשל). היא עוזרת לי להתמודד טוב יותר עם מצבים חדשים ולפעמים לא צפויים.
הימים האחרונים הוציאו את כולנו מאיזון ושליטה. הם מאלצים אותנו לעצור.
המצב הזה גורם לנו לחזור הביתה (תרתי משמע). לבדוק, לבחון, להתבונן בעצמנו. למצוא את העוצמות החבויות בנו, אלו שלא נתנו להם לפרוץ מכל מיני סיבות שכבר לא כל כך חשובות. להסתכל על האהובים שלנו ולזכור שעבורם חייבים עולם טוב יותר. לדעת שיש בנו את היכולת לפעול אחרת, כי אפשר אחרת.
אומרים שזהו משבר שלא נראה מאז קום המדינה, אז כנראה שהגיעה העת לשדרוג גרסה.
התקופה הקרובה תדרוש מכולנו נקודת מבט אחרת והתארגנות מחדש.
נהיה חייבים לשלב כוחות, להתאחד ולעבוד יחד. מראשי המדינה דרך התעשייה, הכלכלה, התרבות, המשפחה, החברים, השותפים העסקיים ועד לשני האזרחים שלא מכירים ותקועים יחד בפקק.
יש כוחות שמאלצים אותנו להפסיק להיות אדישים, לשים את הציניות והסרקזם בצד ולפעול בשיתוף פעולה.
אני יודעת שזה נשמע מוזר, לא פשוט ואפילו מפחיד. ככה זה כשהסביבה משתנה. אבל היי, הגבינה כבר זזה, כל מה שנותר עכשיו זה להעיז לפעול יחד בדרך אחרת, שונה ממה שהיתה ולהבין שדווקא מהמקום שנראה מפחיד ולא ברור אפשר לייצר דברים חדשים ויפים.
הימים האחרונים הראו לנו שיש דברים שלא בשליטה שלנו, אבל יש לנו בחירה מה לעשות במצב החדש.
זה לא חייב להיות דבר גדול, אלו יהיו הדברים הקטנים שיצרו לבסוף את השינוי וההתחדשות.
קיבלנו הזדמנות לעצור וצריך לקחת אותה בשתי ידיים.
למצוא בתוכנו חמלה, אהבה, סלחנות, שיתוף, הדדיות
להסיר שיפוטיות, התנשאות, שנאה, קנאה
ולזכור להשאיר את ההומור והצחוק כי הוא בריא ומשחרר מגבלות
זה תלוי בנו, בכולנו.
יש לנו את האפשרות לגדול ולהתעצם מהמצב הזה. בואו ננסה, מקסימום נצליח.
מסכימים איתי? בואו נתחדש יחד
