מה אתה בוכה? לדבר רגשות

"מה אתה בוכה כמו ילדה?"
כולנו מרגישים מגוון רחב של רגשות. חלקנו משתפים בהם בשיחה, במילים ("אני עצובה, אני כועסת") וחלקנו שומרים הכל בבטן.
אבל הבטן היא לא בור ללא תחתית, ומה שאנחנו שומרים שם מתבשל ומגיע לרתיחה עד שהוא מתפרץ החוצה כמו לבה רותחת שזולגת לכל עבר ללא שליטה.
לכן, רגשות צריך להביע ולא לשמור!

אמא מספיק טובה - בלוג להורות מאושרת

למה בנים לא בוכים?

"מה אתה בוכה כמו ילדה?"

אמא מספיק טובה – בלוג להורות מאושרת

ימי הזיכרון שהגיעו הם זמן טוב להיזכר באלו שאינם אבל גם בכמה טוב וחשוב להביע ולדבר על רגשות.

יצא לי לאחרונה לשמוע כמה הרצאות של תמיר אשמן אשר מעבר לעובדה שהוא מטפל בעל עשרות שנות ניסיון הוא גם מרצה מרתק, אז  אם עוד לא שמעתם אותו – חפשו פודקסט שלו ותודו לי אח"כ.

בהרצאות שלו תמיר חוזר על משפט שנחקק לי חזק בראש: "מה שלא מדובר מתנהג ומה שמדובר לא מתנהג".

תחשבו על זה – כולנו מרגישים מגוון רחב של רגשות – חיוביים ושליליים, חלקנו משתפים בהם – אם בדיבור – "אני עצובה" "אני כועס" ואם בהבעה כגון בכי. אבל חלקנו שומרים הכל בבטן!

כשהגיס שלי נהרג הבנות שלי שהיו בנות 6 ו 4 באותו הזמן הגיבו באופנים מנוגדים לחלוטין. האחת בכתה המון ולא הפסיקה לדבר על זה, השנייה התכנסה בתוך עצמה, ממש כמו שבלול, לא הזילה דמעה ולא אמרה מילה, רק העיניים שלה רמזו על העצב והאימה שאחזו בה.

הגדולה, שדיברה, הדאיגה אותי פחות. ידעתי מה עובר עליה – היא אמרה זאת במילים, היא "דיברה" את מה שהרגישה, אז היה לי מול מה להגיב ואיך לנסות להפיג את הפחדים שלה ולחבוש את הפצעים שבליבה. אבל הקטנה, ששתקה ולא אמרה מילה, היא הייתה האתגר הגדול, כי שם לא ידעתי מה מסתתר בתוך הלב והראש ויכולתי רק לדמיין.

יש לנו נטייה לחשוב שאם הילד לא אומר כלום, או לא בוכה, אז הכל בסדר. אבל הבטן שלנו היא לא בור ללא תחתית אלא יותר כמו סיר לחץ. הרגשות שלנו שלא יוצאים החוצה מתבשלים שם, מגיעים לנקודת רתיחה ואז פורצים החוצה כמו לבה רותחת הנשפכת לכל עבר ללא שליטה על מי ובאיזו עוצמה.

רגשות צריך להביע ולא לשמור בבטן!

אנו נוטים לחשוב שבנים לא צריכים או לא מסוגלים לבטא רגשות כי ככה הם נולדו, זה בטבע שלהם. אבל מחקרים שבחנו תינוקות בני יומם גילו כי אין שום הבדל בין מידת ועוצמת הבכי של הבנים והבנות – לכן ברור כי ההבדל הוא לא גנטי!

אז למה בכל זאת בנים בוכים פחות?

תחשבו על כל הסרטים והפרסומות שראיתם לאורך החיים – הבנים תמיד חזקים, מאצ'ואים, לא מביעים רגשות, אצלם הכל בסדר תמיד.

הבנות לעומתם, רגישות, בוכות, מדברות רגשות בלי סוף.

מגיל אפס הסביבה שלנו, וגם אנחנו בלי כוונה, מעבירים לבנים ולבנות שלנו מסרים שונים. אנו מלמדים את הבנות לשתף ולהביע רגשות ואת הבנים להדחיק! זוכרים את השיר "דני גיבור?" שירו לעצמכם שוב את השיר והפעם הקשיבו למילים "אינני בוכה אף פעם, אינני תינוק בכיין".

נחזור למשפט של תמיר – מה שלא מדובר מתנהג ונבין למה הדרישה החברתית מהבנים להדחיק את הרגשות מביאה אותם לבטא את הרגשות בדרכים אחרות – בזעם, באלימות ואפילו בהתמכרויות!

איך גורמים לילדים לדבר רגשות?

כדי שהילדים שלנו ידברו רגשות הם צריכים להרגיש שאנו מוכנים להכיל את הדיבור הזה. אם הם קטנים זה קל – פשוט אל תדכאו אותם בכל מיני אמירות אוטומטיות כמו "תפסיק לבכות!"

אם הם גדולים יותר והתרגלו להדחיק, עודדו אותם לדבר. כשאתם רואים את הילד עצוב, תמללו את הרגשות שלו עבורו, שאלו אותו שאלות ישירות על מה שהוא מרגיש, עיזרו לו לתת שם למה שמתרחש בתוכו. אפשר לחבק ולומר "אני רואה שעצוב לך, אתה רוצה לספר לי מה אתה מרגיש?" או "אני רואה שקשה לך שהפסדת במשחק ואתה מתוסכל" – עזרו להם למצוא מילים לרגשות שלהם.

וכמו בכל דבר – הכי טוב זה דוגמה אישית – דברו את הרגשות של עצמכם, לידם, כדי שהם ילמדו מכם איך עושים את זה. אם חזרתם מהעבודה עצבניים בגלל בוס שלא הבין אתכם, אמרו את זה "אני כל כך עצבני שבא לי להתפוצץ" והראו להם איך אתם מתמודדים עם הרגש "אני חייב כמה דקות לשבת להירגע" או "אני יוצאת לסיבוב הליכה זה ירגיע אותי", כל אחד והדרכים שלו.

אם נעודד את הילדים שלנו לדבר רגשות, הם בסוף יתרגלו לכך. תזכרו- אנחנו לא יכולים לשנות את הסביבה אבל יכולים בדלת אמותינו להעביר לילדים שלנו מסר אחר.

אז בערב יום הזיכרון לשואה והגבורה, ובערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, עשו לילדים שלכם טובה ואל תסתירו את הדמעות. זה לא רק בסדר שהם יראו שאנחנו בוכים, זה אפילו יעשה להם טוב. זו הדרך שלנו להראות להם שהבעת רגשות היא טבעית ובריאה.

ספרו לי- מתי אתם בכיתם אל מול הילדים שלכם?

בתמונה: הכלב שלנו שמוציא אותי כל שבוע לעשרות קילומטרים של הליכה שבהם יש לי זמן לחשוב על רגשות ולשמוע פודסקסטים מרתקים.

 

הילה קורן, אמא מספיק טובה לשלוש בנות. בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך וטיפול משפחתי בגישת מיכל דליות (מסיימת בימים אלה) ובעלת הבלוג להורות מאושרת- אמא מספיק טובה

בעלת הבלוג אמא מספיק טובה – בלוג להורות מאושרת

הילה קורן – אמא מספיק טובה – בלוג להורות מאושרת