השאלה מהי יוגה עולה לא מעט.
יש החושבים שיוגה היא סוג של ספורט, יש החושבים שיוגה אלו תנוחות כמו בקרקס.
יש את אלו שחושבים שיוגה זה לשבת במדיטציה עם כפות הידיים אל החזה ויש את אלו שהמילה יוגה ישר גורמת להגיד; אז את בטח מה זה רגועה?!
אז אני עונה שאני משתדלת… ושיוגה זה לא ספורט..
אז בואו רגע נעשה סדר ונבין מהי יוגה.
יוגה מתוארת בכתבים הפילוסופים כהשקטה או הגבלה של תנודות התודעה.
כלומר היוגה זוהי טכניקה, להפחית, ולו במידה את כל המחשבות הקופצניות המתרחשות בתודעה שלנו.
אבל, למה להגביל את המחשבות?
יש המון המון סיבות הנוגעות לרבדים שונים בהוויה שלנו ולרבדים שונים ביכולות שלנו.
ברובד הראשוני ביותר, מחשבות מייצרות חוסר שקט, מתח.
למחשבות או יותר נכון, לעודף של מחשבות יש ביטוי על המתרחש בגוף הפיזי שלנו ועל הנשימה שלנו.
מתוך הבנה זו, שגם מוכרת היטב ברפואה המערבית, ניתן להסיק כי אם נרגיע קצת את המתרחש בתודעה שלנו תהיה לכך השפעה מיטיבה על הגוף שלנו.
זה יוביל אותנו לבריאות טובה יותר.
ואכן גם בכתבים הפילוספים של היוגה מתואר- נשימה יציבה תוביל לתודעה יציבה ולהפך.
ברובד הבא בהבנה של- למה להגביל את התנודות, נתבונן ונחשוב רגע מה יקרה כשלא יהיו תנודות.
תארו לכן, הגעתן הביתה, הוא מבולגן (יצאת בבוקר אחרי שסידרת..), הוא מלוכלך (רק אתמול ניקית), לא משנה מה היה שם אבל כשחזרת היה שם משהו שהפעיל את התודעה שלנו.
התודעה שלנו עובדת כך שיש אנחנו מסיקות מסקנות, מתוך סכמות מחשבה.
לא אכפת להם, הם לא מעריכים, כאלו בלאגניסטים או כל תפיסה אחרת.
ויכול להיות שזו באמת המציאות.
אבל אם לא נשפוט ישר את המציאות ורגע נשאל- מה קרה כאן?
אולי נגלה שהם ניסו לנקות ונשפך להם, אולי הם רצו להכין ארוחת ערב..
אולי קרה משהו אחר ממה שישר חשבנו.
אם נצליח לעצור את זרם המחשבות הבלתי פוסק, לרגע, נוכל לגלות שקיימת מציאות אחרת מעבר לתפיסה המחשבתית שלנו.
קיימים דברים שאנחנו לא מסוגלות לראות אותם כי אנחנו מוצפות.
ברגש, במחשבות, בתכנונים.
במה היה ומה צריך לעשות.
היוגה מאפשרת לי רגע של בהירות.
להתבונן לא מתוך הרגל או רגש.
להתבונן במציאות , כל פעם מחדש כפי שהיא.
ואני חייבת לשתף כאן, שכשאני עושה את זה-
כל פעם מחדש אני נפעמת.
הלב מתרחב.
הילדים שלנו מקסימים, הם רוצים אותנו נוכחות. לא שיפוטיות. קשובות.
בואו ננסה לתת להם את זה.
ולו במידה.