בשנים האחרונות במדינת ישראל ילדות וילדים רבים נולדים מתרומת זרע. למרות זאת, החוק הישראלי במאה ה-21 עדיין לא מסדיר את הרישום של ההורה שאינו ביולוגי במרשם האוכלוסין, על אף שמדובר בהורה שהנו שותף להבאת הילדים הללו לעולם. כתוצאה מכך, נפגעת בראש ובראשונה זכותם של הילדים הקטינים לשני הורים הרשומים רישום פורמלי שחלות עליהם הזכויות והחובות של הורה לילד.
בהתאם למצב החוקי הקיים כיום בישראל, בני זוג, גבר ואישה, נשואים, נרשמים באופן אוטומטי כהורי הילדה או הילד הנולדים, מתוך הנחה כי הבעל הוא האב הביולוגי, אולם החוק לא חל, למעשה, כשהאב בהודעת האם אינו האב הביולוגי, והילדה או הילד נולדו כתוצאה מתרומת זרע. במקרים אלו, נדרש ההורה הנוסף שאינו ההורה הביולוגי לעבור תהליך בירוקרטי מורכב ומסובך, של אימוץ או פניה לבית המשפט לענייני משפחה בעתירה לצו הורות פסיקתי.
הכלי המשפטי של צו הורות פסיקתי, הוא תולדה של תמורות טכנולוגיות, רפואיות וחברתיות שחלו בחברה האנושית במאה ה-20, קידמה אשר אך הולכת ומתפתחת. תמורות טכנולוגיות ורפואיות אלו מאתגרות חדשות לבקרים את מבנה התא המשפחתי הקלאסי ואת מוסד ההורות המשפטית בפרט, המאפשר להגדיר ולהכיר בהורות משפטית שאינה נובעת מקשר ביולוגי בלבד.
בעשור האחרון שורטטו גבולות תחולתו של הצו במסגרת עשרות פסקי דין אשר ניתנו על ידי בתי המשפט לענייני משפחה ובערעורים שהוגשו לבתי המשפט המחוזיים, במסגרתם נבחנו הנסיבות הספציפיות של כל זוג וזוג כאשר לרוב ההכרעה התבססה על מערכת שיקולים פתוחה המעניקה שיקול דעת שיפוטי רחב, כאשר בראש השיקולים ניצבת טובת הקטין. פסקי דין אלו עמדו על היתרונות הפסיכולוגיים והחברתיים שבמתן צו הורות החל ממועד הלידה גם כאשר הבקשות הוגשו בחלוף המועד שקבוע בנוהל שגובש על ידי ב"כ היועמ"ש.
ביום 14.2.21 ניתן פסק דין מנחה בעניין זה על ידי בית המשפט העליון בבע"מ 5544/18. בפסק דין זה נקבע כי ניתן להיעתר להחלה רטרואקטיבית של צו ההורות ולהאריך את התקופה ל-9 חודשים. כשבית המשפט העליון מבחין בין טובת הילד במובן הרחב לבין טובתו הצרה והמידית של הילד הספציפי וכיצד ניתן להתגבר על מתח זה. בית המשפט סבור כי בסוגייה זו של התחולה הרטרואקטיבית יש לשאוף לגיבוש כללים ברורים ואימוץ סד זמנים נוקשה ווודאי. לדברי בית המשפט, ישנם מצבים שבהם טובת הילד נסוגה מפני טובת כלל הילדים במדינה, לכן ראוי לאזן בין טובתם של היחיד והכלל.
מכיוון שצו ההורות הפסיקתי בא לעולם כפתרון זמני עד להסדרת העניין על ידי המחוקק, נקבע על ידי בתי המשפט שיש לגלות משנה זהירות בהפעלתו – בין השאר, באמצעות גיבוש כללים ברורים בעניין, וצמצום אי הסדר הכרוך ב"בחינת כל תיק על פי נסיבותיו". כך לגבי התחולה הרטרואקטיבית במסגרת הליכי פונדקאות חו"ל, וכך לגבי התחולה הרטרואקטיבית במקרי הסתייעות בתרומת זרע.
על פסיקת בית המשפט העליון נמתחה ביקורת מצד קהילת הלהט"ב, בשל ההפליה בין הורה 'טבעי' והורה 'לא טבעי'. כשהוגשו מספר הצעות חוק לכנסת בעניין זה על מנת להסדיר בחקיקה את המצב המשפטי המורכב.
נכתב על ידי עורך דין נוטריון ומגשר תבור גולדמן, המתמחה בתחום הגירושין ודיני משפחה ובעל ניסיון רב בתיקי גירושין מורכבים בתל אביב ובחיפה.