נתחיל בהצהרה : אנחנו אוהבים ואוהבות אתכם. נקודה. אנחנו יודעות וגם יודעים שאתם אוהבים ואוהבות אותנו נקודה.
אנחנו רואים את המאמצים הקשיים הרצון והמחיר שעל גבכם. ואם אנחנו נושכים נעלמים או מתעלמים. זה כי אנחנו כרגע במקום שכזה.
אז מה עושים ? איך מתמודדים ? אז אלו העצות שלי.
**. פשוט תהיו שם לידינו. כמה שאתם מסוגלים. פשוט תהיו. אפילו אם אתם שם בלי לדבר. אפילו אם אתם שם בתוך הטלפון. אתם שם.
**. אתם שם וזה מורגש. וזה בשביל כוס מים באישפוז או לאחות או בתם כדי שתהייה אוזן למחשבה נודדת.
**. אתם שם וזה בשביל בבית. לביס קטן ( לא להחלץ עם זה רק ביס- גם על זה כבר קישקשתי לכם ). עזרה גדולה או קטנה
** אתם שם בשביל לקשקש על כלום ועל זוטות כי זו לפעמיםהסכת הדעת הטובה ביותר
**. אתם שם בשביל לתת לנו לקטר להתלונן. ואנחנו יודעים שפעמים רבות אין לכם איך לעזור ( ושזה כואב לכם) אבל אנחנו זקוקים לאוורור הזה.
מה לעשות עוד
**. עזרה להציע. לחכות ולהבין שאם אנחנו לא מקבלים זה לא מכעס ( גם אם אנחנו נושכים שוב סליחה) ולא מחוסר קבלה פשוט כי עכשיו זה לא אפשרי או עוזר ….
** כמה שישמע אולי מוזר. להיות אופטימי מידי… כי אנחנו לפעמים. נמצאים בהתמודדות. ולפעמים האופטימי רחוק מידי. לא בטוח מידי. וכואב מידי להסתכל עליו.
מה להציע
**. תלוי כמובן בקרבה. אבל שוב בקטנה
• טיול לטבע הקרוב.
• טיול עד קצה הרחוב וחזרה
• משחק פשוט
• ארוחונת
• ליווי לטיפול
• שיחת קשקשת
והכי חשוב תוך שיחה עם המסורטן מה בראשו
לסיום אנחנו נושכים. ולא בכוונה
**. סטרואידים דופקים את המוח .. מעלים את רמת הכעס הלא נשלט. אני אישית מתרחקת מאנשים בימים כאלו
**. גם כימו ( ביולוגי ואוטואימני פחות מכירה
**. גם כאב יכול לגרום לנו להתכנס בעצמנו. נכון שהסכת דעת יכולה לעזור לפעמים זה גדול עלינו.
** לפעמים לראות אותכם הבריאים מכאיב וקשה. החיים עוברים לידינו. ולמצוא את הגרסה החדשה לחיים לוקח זמן.
**. וכן לפעמים אנחנו מרוכזים בעצמנו. החיים התהפכו לנו וזו התמודדות.
סיום הסיומים
אנחנו רואים אותכם אוהבים אותכם. ומודים לכם. ובעיקר זקוקים לכם.