ערב יום השואה צפיתי בתיאטרון הסימטה במופע  "מָאמֵע זִיסֶע"- זיכרון מהסלון של אמא.

באולם הקטן שבקומה השנייה באווירה אינטימית, התכנסנו קבוצת אנשים בני גילאים שונים שבאו לראות ולשמוע.

בחלל שלפני הכיסאות שולחן ועליו תמונות בצבעי שחור לבן- תמונות של פעם.

על המופע

על הבמה  אילנה דר, כבת 60, בת לניצולי שואה.

אילנה מחליפה את אימה החולה אסתר ויז‘ניץ בהנחיית מפגש "זיכרון בסלון" בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה.

אילנה היא בת לאם ואב ניצולי השואה שחונכה על מורשת הזוועה והגבורה של הוריה.

היא מציירת במילים ובמשחק את עלילותיה מסמרות השיער של האם הנערצת.

מספרת איך האם שרדה את מוראות האקציות בגטו, הבור באסם שבו הסתתרה, רצח כל הקרובים לה ועוד.

בד בבד עם סיפור סיפורה של אמה,  צף ועולה גם הסיפור האישי הקשה והנורא שלה.

במהלך כל חייה סיפורה הושתק על ידי האם והודחק על ידה.

 ”האם אני יכולה להעז ולומר שעברתי משהו?“ שואלת אילנה, ”האם יש לי זכות להשתמש באותו מונח?“ היא שואלת

ואז מספרת.

לסיכום

מופע חזק נוגע  ומטלטל על מאבק להישרדות של אם ניצולת שואה וביתה הקטנה.

הדיבור בגובה העיניים והחשיפה של היחסים המורכבים עם האם יוצרים חוויה שחודרת לנשמה, לי נעתקו המילים.

מופע חובה

הצצה לקטע קצר מהמופע

יוצרים

כתיבת המחזה ומשחק: שרית פרידמן-ברזניאק.

בימוי: איתי פלאוט.

דרמטורגיה: שלום שמואלוב

פיתוח ראשוני: איה קפלן

הדרכת טקסט: אורַן אלימלך

עיצוב גרפי: יובל רז ואביה זרחיה

צילום: נירה פרי