על הסיור

ביום שמשי, יצאנו ממתחם בנייני האומה לסיור מיוחד שארגן איגוד תיירות סוכני פנים ישראל.
עלינו לאוטובוס ושם חיכתה לנו טלי בצלאל שושני – שחקנית, זמרת, מספרת סיפורים ומנחת סדנאות, המוכרת גם בשם הבמה "גברת פלפלת".
בפעילותה השוטפת טלי יוצרת מופעים מקוריים לילדים ומבוגרים, ביניהם “אהבות ירושלים”, “על כותל המזרח”– המשלבים תיאטרון, שירה וסיפורים ירושלמיים.
בסיור שלנו, שרה לנו שירים מוכרים עם גיטרה חמה וחיוך רחב, כמו "ושוב איתכם", והכניסה את כולנו לאווירה של מסע בלב העיר והזיכרון.

התחנה הראשונה הייתה עין יעל – גן ארכאולוגי חי הנמצא למרגלות גן החיות התנ"כי.
שם, בין שרידי וילה רומית עתיקה שנתגלתה לפני 40 שנה, סיירנו באולם עמודים מרהיב, שבו רצפות פסיפס מקוריות ומרהיבות.
אחת המרשימות שבהן מציגה את ארבע עונות השנה, שתיים מהן השתמרו היטב ואחת משמשת כסמל של עין יעל.
הפסיפסים צבעוניים ומדויקים, ודמויות מהמיתולוגיה משתלבות בעיטורים גאומטריים.

התנסינו בסדנת פרסקו – ציור על גבי טיח רטוב בטכניקה קדומה מהתקופה הרומית. האמת? היה קשה לעצור – החוויה ממכרת!

המקום שופע פעילויות נוספות כמו סדנאות פסיפס, קדרות, קליעה, גילוף בעץ, טוויה, בישול קדום, אריגה, הדפס בשיטות עתיקות, הפקת צבעים טבעיים – לצד אירוח אירועים, תיאטרון פתוח, סיורים, והדרכות.
עין יעל מחייה את ההיסטוריה בדרך חווייתית ומתמשכת.

משם המשכנו לנסיעה מוזיקלית בהר הצופים באוטובוס המנגן, כשהשירים: "יברכך השם מציון", "משיח משיח משיח", ו"כחול ים המים" מלווים את הנופים הירושלמיים.

עברנו ליד משרדי הממשלה, סינמה סיטי, רחוב הנביאים, קמפוס האוניברסיטה העברית, ושכונת מוסררה.
עצרנו בכיכר שליד בית המשפט העליון – מקום מיוחד שבו ניצב מונוליט שחצבה סולל בונה.
בראש האבן הגדולה חקוקה האות נ׳ מהמילה "נזכור", וסביבה סיפור מרתק: היו שניסו לשנות ל־"יזכור", אך ראש העיר עמד על כך שהאות נ׳ תישאר – והאות נ׳ ניצחה.

שמענו סיפורים על מוכר הביסקוויטים השבורים, על שכונות ירושלמיות ועל גולדה מאיר שאמרה "הם אינם נחמדים" על הפנתרים השחורים, תנועה חברתית שפעלה בשנות ה-70 בישראל – משפט שלימים הפך לשם רחוב.

כשירושלים עטתה גלימת חושך, חיכתה לנו ההפתעה האחרונה – סיור "סימבה אוזניות" במתחם שערי צדק הישן ,המקום משמש כיום כמרחב חברתי שבו מגוון חדרי יצירה של אמנים שונים ,מבנה מעניין ששווה לבקר בו.

בחוץ המתין לנו המנחה המקסים יונתן ברנר של "סימבה אוזניות" ואז כטוב ליבינו ביין התמכרנו למסיבה

כשהמוזיקה התחילה לזרום באוזניים, התחולל קסם כל אחד רקד לעצמו, רקדנו כקבוצה, שרנו – אפשר היה לראות איך חיוך נמרח על פני כולם.

האנרגיה הייתה שונה ומיוחדת – כמו להתנתק ולחזור אל עצמך.

מעניין היה לראות איך שהקסם דבק בעוברים ברחוב, כמה אנשים צמאים לחיך, למשהו אחר…

חוויה עוצמתית שסוגרת מעגל – מירושלים הקדומה, דרך הסיפורים והשירים – ועד תנועה חופשית, עכשווית ואישית.

וכמעט שכחתי כולנו שינינו מצב צבירה הפשרנו מהצינה שעטפה אותנו עם רדת החשיכה.

סיכום

זה לא היה סתם סיור – זו הייתה הצצה לירושלים שנמצאת בין הצלילים לאבן, בין העבר לאמנות חיה, בין חיוך לסיפור.

"ירושלים שלי" הפכה ליותר ממילים בשיר – היא נגעה בלב, הדהדה בזיכרון ונשארה איתי.
סיור כזה לא רק מטייל – הוא מספר, מחבר, משמיע ומרגש.
חוויה חינוכית, תרבותית ואישית שלא דומה לשום דבר אחר
מומלץ בחום לכל מי שמוכן לראות את ירושלים בעיניים חדשות ולפתוח את הלב לצליל חדש.