'לפעמים השמש'-תיאטרון הסימטה

ההצגה 'לפעמים השמש' היא הצגה אינטימית שעוסקת במלחמה בחרדת קהל שאחת מתופעותיה היא האילמות הסלקטיבית.

ההצגה מזמנת הצצה לעולמה של ילדה עם אילמות סלקטיבית

גם ביום שאחרי הצפייה בהצגה 'לפעמים השמש' אני חשה את העקצוץ בלב שהותירה בי ההצגה שמעלה תופעה לא מוכרת ולא מדוברת הקרויה 'אילמות סלקטיבית'.

אני שמעתי לראשונה על קיומה של אילמות סלקטיבית ונדהמתי לגלות שכיום כשיודעים שקיימת תופעה כזאת היא לא מוכרת לציבור ובכלל זה לאנשי חינוך ולמטפלים.

על ההצגה

ההצגה 'לפעמים השמש' היא הצגה אינטימית שעוסקת במלחמה בחרדת קהל שאחת מתופעותיה היא האילמות הסלקטיבית.

ההצגה מזמנת הצצה לעולמה של ילדה עם אילמות סלקטיבית.

בכניסה  למתחם עגול סגור מתקיים המפגש הראשון של הצופים עם מיקה, הילדה שמצוקתה זועקת.

מיקה בת ה13 מתמודדת כשלוש שנים עם אילמות סלקטיבית, שלוש שנים של שתיקה מול כולם מלבד עם אביה.

היא חווה התקפי חרדה חמורים ובדידות שמכרסמת בנפשה.

הוריה עושים ככול יכולתם לסייע לה, מה שיוצר מתח ביניהם.

אבא: "את מפחדת. זה בסדר, כי את יודעת שלפעמים גם השמש"

"כשהחושך מגיע גם לה אין יותר שליטה, ואת יודעת מה צריך לעשות? צריך להושיט אליה את הידיים, גבוה- גבוה ולחבק אותה קרוב, לתת לה את התחושה שפחד זאת רק מילה, כי אם לא נשמור על השמש שלנו, אף אחד לא ישמור עליה." 

מיקה סובלת מהתעללויות בבית הספר, היא חיה בסיוט ומחפשת את הדרך לברוח מהמציאות אל עולם אחר שנותן לה רגע של שקט מכל הרעש שמסביב.

ההורים שנמצאים במאבק מתמשך על דרכי הטיפול מנסים להציל את מיקה מגורלה גם על חשבון בריאותה וללא אישורה.

אך האם זה מה שייתן לה את החופש שהיא כל כך זקוקה לו?

הבימאית ליאור ישראל

בתום ההצגה התקיים שיח של הבמאית והשחקנים עם הקהל.

הבימאית ליאור פתחה בפנינו את ליבה וספרה שהיא חוותה בעצמה "אילמות סלקטיבית" לא טופלה בשל חוסר מודעות לתופעה .

ואפילו נתפשה על ידי הסביבה כ'סנובית' בשל אי יכולתה לתקשר עמה באמצעות מילים.

הילדה שבהצגה לא מגלמת את ליאור אלא מספרת סיפור ' של אחת שיודעת ' הסיפור מגיע ממקום של הבנה של הרגשה, תפיסה של הסביבה ותפיסת הסביבה את הילדה.

עלתה הסוגייה של חוסר מודעות הן במערכת החינוך והן במערכת הבריאות וכמובן בקרב הציבור הרחב ובכלל זה הורים לילדים שסובלים מהתופעה.

נגע ללב אב ששיתף את הנוכחים שבתו בגיל גן סובלת מאילמות סלקטיבית שמטופלת אבל צוותי החינוך לא יודעים והוא זה שצריך לעדכן אותם.

מחשבה שחלפה בראשי קבלה ביטוי מילולי מחלק מהנוכחים :

כמה ילדים כאלה אנחנו פגשנו , ילדים שבשל הקושי שלהם להתחבר שלא הובן היו שקופים-מזעזע!

 לסיכום

הבימוי והמשחק נפלאים.

הצגה רגישה בגובה העיניים שמגרדת את הרך שבלב.

הצגה שמציפה תופעה קיימת שאין אליה מודעות, הצגת חובה לכול אדם בכלל זה לתלמידים.

ההצגה לוקחת מושג 'אילמות סלקטיבית'  ויוצקת לתוכו משמעויות באופן שעובר לצופה ונותן תמונה הרבה יותר חזקה ממילה כתובה.

לדעתי מערכת החינוך צריכה לקחת את ההצגה כהצגת חובה לצפייה לאנשי חינוך ולתלמידי בתי ספר.

כמובן שזו הצגת חובה למטפלים.

יוצרים

 מאת ובבימוי: ליאור ישראל.

שחקנים יוצרים: שחר ביטון, תומר פאר, כרמל סלע, מנור חקק/יואב בבלי, טל הרנץ/עדי זכאי

מוסיקה: יהוא דר שעשוע, ענבר שרת, טל הרנץ

עיצוב תפאורה ותלבושות: חנה בוחניק

עיצוב תנועה: אלה חרדון, ליאור ישראל

עיצוב תאורה: אלון יחזקאל, שקד שנלר

ליווי אמנותי: הדר גלרון, נטע מידן

צילום: נירה פרי

,שלכם ובשבילכם

נירה פרי

בלוגרית לייף סטייל,  מאמנת המתמחה באימון נשים

 

נירה פרי
נירה פרי ,מאמנת אישית ומאמנת קבוצות מתמחה בהעצמת נשים במעגלי החיים,בלוגרית ,לוכדת רגעים ,חולמת ציורים :) מחייכת לחיים