שנים אמרו לי שצריך ללמוד לסלוח לאחרים, למחוק את מה שיש בלב, את הכעס והטינה. לסלוח לאלו שפגעו, שפגמו באמון, ששיקרו, שהכאיבו. לימדו אותי שאהיה חזקה יותר מהם, בעצם היכולת שלי לסלוח.. למרות שאף אחד לא חשב לבקש ממני סליחה.
לימדו אותי שאהיה חזקה יותר מאנשים שפגעו בי אם אצליח לשכוח ולהמשיך הלאה, לפתוח דף חדש בלב ושנים האמנתי שאם אלמד לסלוח אז אהיה טובה יותר, אחיה טוב יותר, אהיה מאושרת ושמחה.
האמנתי שהסליחה מרפאה כל כאב, משכיחה את העבר שלא נשכח, מרגיעה את הדופק .
לא פעם, שמעתי "שלטעות זה אנושי ולסלוח זה אלוהי" ואני חשבתי לעצמי למה לעזאזל אנחנו שואפים להיות אלוהים? ולא מבינים שלא כל טעות היא אנושית? יש טעויות שבני אנוש לא צריכים לעשות, יש טעויות שלא צריכות לקרות… אבל שתקתי והמשכתי לנסות לשכנע את הלב שלי לסלוח.
ניסיתי בכל דרך אפשרית לדבר אל ליבי ולשכנע אותו שהוא מסוגל למחול. אבל טעיתי. ניסיתי לשווא לדרוש ממנו לסלוח לאנשים הלא נכונים ושנים שלא הצלחתי.
לא הצלחתי לסלוח לאלו שפגעו בי, ששברו את הנפש שלי, שהקטינו את הכאב שלי, שלא האמינו, שבחרו במודע להפנות לי גב, שהרסו לי את המשפחה. שנים שהיה בי כעס, כאב וטינה. הרגשתי לא מספיק טובה, בטח לא כל יכולה או חזקה.
למה מכל האנשים בעולם הלב שלי קשה כמו אבן ורק אני לא מצליחה פשוט לסלוח? להיות לרגע אלוהית?
אז איך למדתי לסלוח?
לקח לי יותר מידי זמן להבין שאני צריכה קודם כל לסלוח לעצמי.
לסלוח על כל הפעמים שהחמרתי וכעסתי על עצמי, שדחקתי את עצמי לקצה. קצה גבול היכולת שלי.
שנים שהצבתי רף ציפיות גבוה מידי והכרחתי את עצמי לעמוד בו וכעסתי כשלא הצלחתי.
סליחה על כל הפעמים שחשבתי שאני כל יכולה ואסרתי על עצמי להתפרק ולהפגין חולשה. על כל הפעמים שהאשמתי את עצמי שאני לא מספיק טובה – אמא לא מספיק טובה, בת לא טובה, אישה לא טובה…
בלי סיבה ממשית, פשוט כי שוב לא עמדתי ברף הציפיות שלי מעצמי.
סליחה על כל הפעמים שלא אהבתי את עצמי – את הנשמה שפועמת בי ואת הגוף שמחזיק אותי על הקרקע. שפקפקתי בעצמי, בתחושות הבטן שלי וברגשות שלי לעולם לא הטעו אותי.
סליחה שלקח לי כל כך הרבה זמן להבין שאני צריכה בראש ובראשונה לסלוח לעצמי.
הסליחה לעצמי היא לא חד פעמית היא מלווה אותי בכל תהליכי החיים – סליחה בונה ומאפשרת. היא מאפשרת לי לחיות חיים של אושר. חיים של קבלה עצמית ואהבה.
בכל בוקר אני מזכירה לעצמי שאני אישה, בת אדם שאינה חפה מטעויות אנוש אבל שאני הכי טובה בעולם כאשר אני טובה וסלחנית עם עצמי.
אני לומדת לסלוח לאחרים כשם שאני רוצה שיסלחו לי, כשם שאני סולחת לעצמי. אני יודעת לבקש סליחה כשאני טועה ואני יודעת לסלוח לאחרים על טעויות. למדתי להעביר, לשכוח ולא להחזיק בבטן כשמדובר בטעויות שלא הורסות את הנפש, אני יודעת לזהות אדם שמתחרט וכואב.
והיום, אני גם יודעת שהלב שלי עדיין לא סלח לכולם ויכול להיות שהוא גם לא יסלח לעולם. הלב שלי לא סולח למי שצילק אותו, לא מצליח לסלוח למי שלעולם לא ביקש סליחה, למי שלא למד מהי חרטה.
היום אני יודעת שאני טובה גם אם אני לא מצליחה לסלוח.
היום אני יודעת שהלב שלי נקי מכעס וטינה ושאני לא מוכרחה לסלוח לכולם כדי להרגיש שלמה ואהובה – אבל אני כן מוכרחה לסלוח לעצמי.
וזאת הסליחה הכי חשובה!