ליזה, אל תדברי עם זרים.

אליזבט פירסון בעלת חברת EVOLVE, העוסקת במנטורינג להצלחה עסקית מחוברת רוח – חומר. מעניקה לנו טעימה קטנה מתוך הספר החדש העתיד לצאת. פירסון לא שואפת רק להגדיל את הרווחים אלא את השפע האנושי וההתפתחות האישית

אליזבט פירסון צילום רמי זנדר

מכירים את זה שאתם נתקלים בקטע קריאה מרתק כזה שגורם לכם להפסיק הכל ולהתמקד רק בו? אלו אחד הקטעים היותר מעניינים שקראתי בימים אלו ולמזלי זה קטע מתוך ספר שעתיד לצאת לאור בסוף השנה על ידי אליזבט פירסון.
תיהנו, תודו לי אחר כך:

צילום: שאטרסטוק

לבני הקטן סייאל בן ה-3.5 יש תכונה אחת בולטת שאני פשוט מעריצה. יש לו יכולת פנומנלית לגשת לכל אחד, בכל מקום וללא קשר לגילו, שפתו או מצב רוחו, פשוט להתחיל לדבר איתם. יותר נכון, לפצוח בשיחת עומק, ב"עינברו" (מיקס חמוד במיוחד של עברית-אנגלית ששמור לילדים דו לשוניים) על מה שהכי מרתק אותו כרגע, כולל האהבה האדירה לגננת שירלי, געגועיו או עצביו (תלוי באיזה יום שואלים) לחברו הטוב  "תום- תום" או החיבה הבלתי נשלטת שלו למטוסים וטרקטורים. המחווה המקסימה הזו כוללת בדרך כלל גם הגשת יד קטנה עם אצבעות ארוכות ומתוקות במיוחד לאותו אדם, ומשיכתו לכיוון הרצוי על ידי הגמד.

הקטע שמדהים אותי בכל פעם מחדש, הוא שאנשים פשוט מפסיקים את כל מה שהם עשו עד לאותו רגע והולכים שבי אחריו בלי הרבה שאלות. בין אם מדובר בחבורה של ילדים גדולים ממנו שפשוט מתיישבים סביבו במעגל ומקשיבים לגמד מספר להם סיפורי אלף לילה ולילה במשך 20 דקות רצופות, משפחה עם ילדים בחוף הים, ששוכחים לכמה דקות שיש להם ילדים משלהם, או זוג בדייט רומנטי במסעדה באיי סיישל, שסייאל פשוט החליט להצטרף אליהם לשולחן והם, משום מה, לא רק שלא הזעיפו פנים, אלא גם התעקשו שהילד יבלה במחציתם 10 דקות שלמות. מה שהשאיר לי מספיק זמן כדי להזמין וגם להוריד כוס יין שלמה, שפיצתה על העובדה שהחלטתי לקחת לארוחת ערב במסעדה מפונפנת, גמד בעל יכולת אינסופית לפדח אותי ואת אבא שלו מול זרים גמורים.

צילום: שאטרסטוק

מה אני עושה במצב כזה? האמת, תלוי. אם אני רואה שהוא מפריע, אני מייד שולפת אותו, אבל לרוב…הם משתפים פעולה והוא רוצה להישאר, למרות שבראש אני אוכלת סרטנים לגבי: "מה הם בוודאי חושבים עליי כאמא, שאני נותנת לבן שלי להסתובב ככה פרא בין זרים", אני פשוט עוזבת אותו לנפשו ונותנת לו לעשות את מה שהוא יודע לעשות באופן טבעי, לפתח קשרים עם אנשים שהוא לא מכיר.

מסתבר, לפחות לפי הסיפורים של אימי, שבגילו גם אני הייתי מתנהגת בדיוק ככה. הייתי ניגשת לאנשים שאני לא מכירה בפארק הציבורי, במדרחוב של השוק או בכל מקום אחר שבו היו אנשים שנראו לי מסקרנים, נותנת להם יד, מתחילה לדבר איתם על מעללי היום ומובילה אותם למקום כל שהוא שקסם לי יותר באותו רגע, מאשר תווך הראייה של הוריי.

היה מספיק מבט אחד שלהם הצידה, טענה שאגב לא הוכחה לעולם, כדי שאעלם בחברת מישהו זר או חברות ילדים אקראית, תוך שאני משאירה אותם פעורי פה מהפרטים האישיים שהייתי מוכנה לנדב לאנשים שאני לא מכירה, אחוזי אימה מהעובדה ששוב נעלמתי או פשוט מזועזעים עד עמקי נשמתם מעומק הפאדיחה- כי ברוסיה הפוסט קומוניסטית של סוף שנות השמונים, מסתבר שבמקרה הטוב זו הייתה פאדיחה נוראית (להורים) ובמקרה הפחות טוב, מישהו יכול היה פשוט לחטוף אותי. שוב, טענה שלא הוכחה מעולם.

מה עשתה אימי? מה שכל אמא יהודיה ממזרח אירופה עושה, דאגה להסביר לי בנמרצות למה מה שאני עושה הוא לא רק "לא בסדר", אלא ממש בושה וחרפה לעיני החברים שלה, השכנים שלנו ואותם האנשים שאני ניגשת לדבר איתם מיוזמתי. היא פירטה יותר מפעם אחת את כל תסריטי האימה שבטוח יתרחשו אם אני אמשיך לדבר ככה עם זרים, שכולם איכשהו הסתיימו בכך שלא אראה אותה יותר לעולם וקינחה במסע לארץ ה"מצפון" האינסופית בה ההתנהגות הפרחחית שלי גורמת לה, לסבתא שלי, לסבתא רבא שלי עליה השלום ולכל השכונה, התקף לב או אם הייתה לי יציאה ממש מוצלחת באותו יום אפילו שבץ.

למרות שאני די בטוחה שבזמנו לא שמתי עליה והמשכתי לדבר עם זרים כהרגלי בקודש, במרוצת השנים היא כנראה הצליחה להעביר את המסר. רגשות הפאדיחה והפחד ממה שיחשבו עליי אם אתחיל בשיחה שלא רצויה על ידי הצד השני, השתרשו עמוק בתת המודע שלי וככל שבגרתי, הכישרון המופלא לדבר עם כל אחד הלך ודעך עד שנעלם לחלוטין. לא עברו הרבה שנים עד שכבר שקלתי כמה פעמים לפני שפתחתי מיוזמתי בשיחה, במיוחד עם מי שממש היה לי חשוב לעשות עליו רושם. הרגשות בושה ומחשבות של "מי אני בכלל שיתייחסו אליי" היו משתלטות עליי כשנתקלתי בנערים שאני מחבבת בגיל ההתבגרות, כשנכחתי בחבורת אנשים שסקרנו אותי במעגלים חברתיים, כשהייתי צריכה להשמיע קול בפני מנהלים בכירים במקום העבודה ואפילו עכשיו, כשכל מהות עבודתי היא הנדסת מסרים ובניית אסטרטגיות שיווק, כל פעם שאני צריכה להיות הראשונה שיוצרת קשר עם אדם שדעתו חשובה לי, להוציא קמפיין חדש או להעלות הרצאה חדשה, משהו בתוכי צורח מאימה ומכווץ לי את הלבלב עד עמקי נשמתי.

אליזבט פירסון צילום רמי זנדר

"עצרי! זה מסוכן! תגידי את נורמאלית? יש לך מושג מה יחשבו עלייך אם פשוט תיגשי ותתחילי לדבר איתם? איזה פאדיחות! אין מצב! תהיי יפה ותשתקי, ובכלל, עדיף שתחכי פה בצד עד שהם ייגשו אלייך."

זה כבר לא עוצר אותי כמו פעם, כי אני יודעת שאלו הם רק סיפורים שאני מספרת לעצמי בראש שלאו דווקא יש להם קשר כלשהו למציאות, אבל הסיטואציה היומיומית הפשוטה הזו לא באה לי בקלות, מוזר. לא?

במעבר חד לתחום העסקי, היכולת שלנו להרחיב כל הזמן את מעגלי ההכרות והנטוורקינג שלנו, היא אחד הכישורים החשובים אותם עלינו לחזק כיום על מנת להמשיך לצמוח כמומחים בתחומינו וכבעלי עסקים.זה בכלל לא משנה מה אתם עושים, או באיזה שלב של הקריירה המקצועית או העסקית אתם תופסים את עצמכם. אנשים מדהימים, שחולקים איתכם את אותה חוסר נוחות לגשת ולדבר עם אדם שאינם מכירים, נמצאים בכל מקום. אל תחכו שמי שאתם מעוניינים בו ייגש אליכם, כי יש מצב שגם להם, למרות שאולי זה לא נראה מבחוץ, יש אמא או אבא שהזהירו אותם כל הילדות שזה מסוכן לדבר עם זרים. פשוט קחו אויר, קחו סיכון ופתחו את הפה.

זכרו, כבני אדם אנחנו מחווטים מלידה לחפש קשר אנושי. לכן, רוב האנשים הם מטבעם מסבירי פנים. ככל שתציגו את עצמכם בחיוך, בשיחה אדיבה, בסבר פנים יפות ותעבירו את המסר שלכם בצורה ברורה ועניינית, אנשים רבים יותר ייאותו לנהל איתכם שיחה מעמיקה שיכולה להוביל לשיתופי פעולה מדהימים, לקוחות חדשים ואפילו חברויות אמיצות שבכלל לא תכננתם.

בדקתי, זה עובד.

נסו את זה בבית.

****הנ"ל הינו פרק מתוך ספר הביכורים של אליזבט פירסון, "מי חינך אותך בכלל" שעתיד לצאת לאור בסוף השנה.

 

גם לכם בא לעקוב אחרי אליזבט פירסון?

פייסבוק: elizabeth Avigail Peirson
לינקדין: Elizabeth Peirson
אינסטגרם: elizabeth_peirson
אתר: peirsonco.com

 

 

momento
אוהבת לכתוב על המון נושאים, אופנה, סטייל, ביוטי, טיפוח, עיצוב ובעצם כל מה שיפה, אסתטי ומעניין.