אגור מה?
אגורפוביה!
נמאס לי ונמאס לחברות שלי ממני,
כשאנחנו רוצות ללכת לסרט, ואם אין כרטיסים פנויים בקצה השורה, אני לא הולכת איתן,
אני תמיד חייבת לשבת בצד, שאם יקרה משהו אוכל צ'יק צ'אק לצאת, לברוח, להימלט…
אין מצב שאשב באמצע השורה…
הן לא מבינות אותי!
ולא מבינות מה זה משנה לי איפה אנחנו יושבות… 
אני הזויה נכון?
אומרת מ' בקול שקט ורועד בשיחה הטלפונית הראשונה שלנו.
אני מנסה להרגיע אותה שאני מבינה את הקושי שלה, אבל לא את לא הזויה,
התנהלות כזו מוכרת לי, והיא חלק מהסמפטומים והדפוסים של מי שסובל מסוג כזה של חרדות..
הרבה אנשים חושבים שאגורפוביה
זהו פחד ממקומות פתוחים..
אבל, אגורפוביה היא גם פחד ממצבים ו/או מקומות שהאדם מרגיש שהוא חייב לדעת כיצד הוא יכול לצאת מהם, משם…
הכוונה שהוא מרגיש שהוא חייב להיות בשליטה ברגע שייצטרך לצאת משם.
ברגע שהמחשבות בראשו יתחילו לתת סימני אזהרה שההימלטות או היציאה משם היא קשה, מורכבת, חסומה, איטית מידי או המונית, החרדה תתעורר!
הוא ירגיש בחוסר שליטה במצב, בחייו, בגופו, במחשבותיו,
ולהרגשתו אף ייכנס להתקף פאניקה, יישתגע ייחנק יתעלף ועוד
תרחישים שהראש מייצר, בכדי לגרום לו
לא להגיע ולהימנע מהמקומות "המסוכנים" האלה..
הראש עושה מניפולציות וכביכול שומר על האדם ומונע ממנו להגיע למקומות "מסוכנים"…
הייתי שם..
כשהייתי בת 22 גם אני נמנעתי ממקומות הומי אדם…
פחדתי פחד מוות, שיקרה לי משהו/התקף חרדה,
למשל באמצע הופעה בפארק הירקון..
ונמנעתי, ולא הלכתי, ותירצתי תירוצים למה אני לא יכולה לבוא..
לא אשכח את היום שכל החברות שלי התחילו לתכנן את היציאה להופעה של ה-"רד הוט צ'ילי פייפרס" בפארק הירקון..
ידעתי שלא אלך איתן, ידעתי שלא אוכל לעמוד בזה, ידעתי שאהיה היסטרית,
והכי…
לא רציתי להעיק על החברה' שלי…
אז וויתרתי…
כן גם לי הייתה אגורפביה…
היום לשמחתי אני כבר לא שם!
גם אתם יכולים!
אשמח לעזור,
יש לי נסיון אישי ומקצועי רב,
תתקשרו, מחכה לכם.
ליבי רחב 
חן גרינברג
מטפלת רגשית ומאמנת
בא-נשים שמאמינים בשינוי
וסובלים מחרדות
0547200478