הקהל נכנס עדין לאולם, האור דולק והוא מהלך על הבמה. מעורר סקרנות ושאלה – האם רקדן, האם עובד במה. עושה את שבא לשמו בשקט, בתוך עצמו, אינו מופרע מהקהל המפטפט שטרם ישוב במקומו. משאיר לנו לנחש ולשער שמסמל את חגיגות העשרים לפעילותה של להקת המחול קמע. אהבתי את הבנייה בהדרגה, את זה שלא מובן מאיליו, את זה שמתבהר ללא מילים.
צילום: אלבום פרטי
רקדנית אחת על הבמה, שיערה מהווה חלק מן הריקוד, משווה לה מראה משתנה תדיר והיא נעלמת לתוך אחורי הבמה. השימוש בחלק האחורי של הבמה לכניסה וליציאה של רקדנים מייצר עניין והפתעה, ומעורר בי ממש חוויה של העלמות.
לאורך המופע הלבוש משתנה פוחת ומתווסף ושומר לאורך הדרך על גווני המדבר והחול, מאפשר חיבור בין כל חלקי המופע. כל חלק לקח אותי לאסוציאציות שונות, הרקדנים לבושים בשמלות אשר הזכירו לי להקות "מחול עם", יוצרים מבנים שונים בהתאמה.
תנועות מחול נמוכות לצלילי תופים מעוררות בדמיוני תמונות של ריקוד שבטי, פולחני, קרוב לאדמה. מחשבה כי הרקדנים עורכים סקירה היסטורית של תולדות המחול על גווניו, במופע אחד.
ובתוך כל זה גם סיפור של יחסים אינטימיים בין שני גברים המכיל הכל – קרבה והתרחקות, חשש ורצון עד להתחברות פיזית מלאת תשוקה.
וגם יחסים של גבר ואישה העוטה שמלה לבנה של רקדנית בלט קלאסי, דיאלוג בין בני זוג הנעים זה עם זו וזה מול זו במהלך היחסים ביניהם.
צילום: אלבום פרטי
אהבתי ונסחפתי עם ריקוד האנסאמבל לצלילים רמים של תופים, תנועה קצבית, סוחפת, כל הרקדנים ממלאים את הבמה. תנועותיהם זורמות, מדוייקות ומלאות הבעה.
אהבתי אהבתי אהבתי, רוצו לצפות.
לאתר הלהקה: https://www.kameadance.com/