למה חשוב לדבר על מין ומיניות עם בני ובנות נוער ובמיוחד עם אוכלוסיות בסיכון בעלות רקע של טראומה.
בעבודתי כעובדת סוציאלית וקרימינולוגית מומחית לאוכלוסיות בסיכון, אני מעבירה סדנאות למסגרות לצעירים ונוער בסיכון ( בתים חמים, עלם, אותות ושלטרים למינהם) , על מין ומיניות מוגנים ריגשת ופיזית. לרוב אני נתקלת בחשש גדול לדבר "על הנושא". החשש הגדול הוא ששיח על מיניות יעורר טריגרים של טראומות חיים מיניות ואחרות או יעודד התנהגות מינית מסכנת . לא אחת אני מגיעה לצוותים שמרוב החשש מעולם לא פתחו עם הצעירים והצעירות שיחה כנה ופתוחה על מיניות. אז אני פה להפיג את החשש הזה.
אז למה באמת חשוב לנהל את השיח הזה, הנה מספר סיבות מרכזיות:
1. השתקה שווה בושה. בושה סביב מין ומיניות מובילה הרבה פעמים לתחושות של שנאה עצמית , ניכור והשפלה. לבושה פוטנציאל להיות הרסנית ולהוות טריגט לפגיעות עצמיות.
2. "אם לא נדבר זה לא יעלם". חוסר ההתייחסות לנושא רק תעמיק את הרצון של המתבגרים לחפש מידע במקומות אחרים ולרוב ימצאו תשובות בפורנוגרפיה אשר מייצרת עיוות מסוכן ואף פוגעני לפרקטיקות המניות וליחסי המינים.
3. דימוי הגוף בנים. בנים בגיל ההתבגרות נוטים לפתח חשש סביב נורמליות איבר המין ולכן פונים רבות להשוואות בין חברים וכמובן לפורנוגרפיה. בהעדר שיח המנרמל את הצורך אך גם מאשר עבור המתבגר את תקינותו הפיזית, ימצא המתבגר את עצמו כבול במחשבות טורדניות שלא פעם משפיעות גם על יכולות הריכוז ועל מזג המתבגר במרחב הבית ספרי ובבית.
4. דימוי הגוף בנות. בנות מפנימות את הצורך בהסתרת הגוף מהתרבות המערבית בה אנו חיות ולכן לרוב יש בושה גדולה סביב איבר המין. נשים רבות מדווחות שמעולם לא התסכלו או נגעו באיבר מינם כי מעולם לא התגברו על הבושה. היכולת להינות מיחסי מין קשורה קשר ישיר לפירוק הבושה.
5. בהקשר של נטיה מינית. גם פה שיח מוקדם יכול לחסוך מהמתבגרים, שנים רבות של קושי ריגשי שעלול להתבטא בפגיעות עצמיות, שימוש בחומרים ממכרים והפרעות אכילה. שיח פתוח על האפשרות המגדרית ונטייה מינית יאפשר נרמול והקלה רבה עבור המתבגרים שמתחבטים בשאלת הזהות, זה אמנם לא יפתור כרגע את הלבטים אך יאפשר לנהל אותם ללא רגשות אשם קשים.
2. "אם לא נדבר זה לא יעלם". חוסר ההתייחסות לנושא רק תעמיק את הרצון של המתבגרים לחפש מידע במקומות אחרים ולרוב ימצאו תשובות בפורנוגרפיה אשר מייצרת עיוות מסוכן ואף פוגעני לפרקטיקות המניות וליחסי המינים.
3. דימוי הגוף בנים. בנים בגיל ההתבגרות נוטים לפתח חשש סביב נורמליות איבר המין ולכן פונים רבות להשוואות בין חברים וכמובן לפורנוגרפיה. בהעדר שיח המנרמל את הצורך אך גם מאשר עבור המתבגר את תקינותו הפיזית, ימצא המתבגר את עצמו כבול במחשבות טורדניות שלא פעם משפיעות גם על יכולות הריכוז ועל מזג המתבגר במרחב הבית ספרי ובבית.
4. דימוי הגוף בנות. בנות מפנימות את הצורך בהסתרת הגוף מהתרבות המערבית בה אנו חיות ולכן לרוב יש בושה גדולה סביב איבר המין. נשים רבות מדווחות שמעולם לא התסכלו או נגעו באיבר מינם כי מעולם לא התגברו על הבושה. היכולת להינות מיחסי מין קשורה קשר ישיר לפירוק הבושה.
5. בהקשר של נטיה מינית. גם פה שיח מוקדם יכול לחסוך מהמתבגרים, שנים רבות של קושי ריגשי שעלול להתבטא בפגיעות עצמיות, שימוש בחומרים ממכרים והפרעות אכילה. שיח פתוח על האפשרות המגדרית ונטייה מינית יאפשר נרמול והקלה רבה עבור המתבגרים שמתחבטים בשאלת הזהות, זה אמנם לא יפתור כרגע את הלבטים אך יאפשר לנהל אותם ללא רגשות אשם קשים.
במהלך ארבעת השנים האחרונות אני מגיעה למסגרות הללו ומדריכה את הצוותים בניהול השיח וגם פוגשת את הקבוצות עצמן לשיחות כנות ופתוחות בנושא. התגובות תמיד אותן תגובות, של הקלה רבה הן אצל הקבוצה והן אצל הצוות.
עדויות וציטוטים מהקבוצות עצמן:
באחת הקבוצות שליוותי בסדרה של ארבעה מפגשים, פגשתי בני נוער בני 15 שאותרו עקב חשש לנשירה מבית ספרם. הצוות וההורים הביאו חשש גדול לפתוח את הנושא של מין ומיניות, "לא להכניס להם רעיונות לראש" . במהלך השיחות פגשתי בני נוער שצמאים לידע ולמישהו שיפיג את החששות שלהם. אחד הנערים שאל " מה זה אומר עלי אם בחלום חלמתי גם על בן חתיך אני הומו" מסתבר שמחשבה זו הדירה שינה מעיניו ותרמה רבות לחוסר השקט גם בכיתה. לאחר שהסברתי כמה זה טבעי שהחלומות והפנטזיות שלנו מגוונות, שהרי מטרתן לשחרר עכבות ולאפשר חופש מחשבתי וזה לא אומר כלום לגביו, הוא יכל היה לשחרר את המחשבה הטורדנית הזו ולהירגע. נער אחר שאל אם זה מוזר שהוא לא מתעניין בבנות עדיין ואחר שפעיל מינית רצה לדעת איך יודעים שהפרטנרית שלו "בעניין" וכו…
על כל השאלות דיברנו בפתיחות רבה במשך ארבעה מפגשים לאורך שבועיים לתדהמת הצוות וההורים.
במפגש אחר עם צעירות בנות 18 במסגרת של שירות לאומי , דיברתי על החשיבות שיחסי מין יהיו נעימים לשני הצדדים ועל החשיבות בלהכיר את הגוף ולדעת לדבר את מה נעים ומה לא. בסוף השיחה ניגשה אלי אחת הצעירות ואמרי לי שלא ידעה עד היום שיחסי מין אמורים להיות נעימים גם לה והבטיחה לדבר עם בן זוגה על כך.
לסיכום:
לא לנהל את השיח החשוב הזה רק מוסיף ומעבה את מעגל הבושה וההשתקה שמלווה לא פעם למין ומיניות. בני נוער וצעירים חשופים מאוד לתכנים פורנוגרפים וללחץ חברתי בכל הנוגע ליחסי מין והמידע שיש ברשותם שגוי ובעל יכולות רבות לייצר נזקים בתפיסות העצמי, דימוי הגוף והזהות המינית ובנוסף גם עלול לתרום להתנהגות מינית פוגענית.
אני מזמינה את כולנו להעיז יותר וברגישות ונחישות לפתוח את השיח החשוב הזה, אצלנו בבתים, בבתי הספר ובמסגרות חינוך נוספות.