כשאהרן מרגלית היה רק בן שנתיים וחצי, הוא לקה בפוליו. סיכויו לשרוד היו קלושים וסיכוייו להשתקם היו קלושים אף יותר.
למרות זאת, אמו לא ויתרה. היא עשתה הכל, כדי שבנה ינצל והמשיכה לעשות את כל מה שביכולתה כדי שהוא אף יצליח לרוץ כשאר הילדים.
היו אלו ימים קשים בארץ וקשים לא פחות עבור משפחתו. אבל למרות הכל ואולי בגלל הכל, אהרן הצליח כנגד כל הסיכויים.
דרכו להסתכל על האתגר והקושי ועיקשותו, הפכו אותו לא רק לשורד, אלא אף למוביל דרך עבור אחרים.
אהרן היה בנם של ניצולי שואה שעלו מהונגריה והתמקמו במושב חקלאי בדרום הארץ. קשיים לא מעטים התדפקו על דלתם בנוסף לקשיים הכלכליים. מחלתו של אהרן אשר שרד את הפוליו וסבל שנים רבות מנכות ומגמגום (על שניהם הוא הצליח לגבור. בזכות אמו ובזכות אמונתו.) ולאחר מכן, אובדן אחיו האהוב ,שנהרג והשאיר אחריו שכול כבד במשפחה.
הצרות רדפו אחת את השניה, אבל זה לא מנע מהוריו של אהרן מרגלית להיות אדיבים ונדיבים ואף מאמינים.
בבגרותו של אהרן, מלאך המוות הגיע שוב לפתח ביתו עם בשורה על גידול ממאיר חמור ביותר בפניו. גם כאן סיכויו היו אפסיים. אך, גם כאן אהרן לא נפל לייאוש. הוא ראה את האור והבין שיש לו מטרה בחיים. הוא צריך להיות האיש שינחם ויחזק את החלשים במחלתם ולכן הוא צריך להיות אחד מהם. והוא ישרוד. הוא ידע זאת בוודאות. כי יש לו ייעוד ומטרה .
הוא נלחם בכל דרך אפשרית והוא כאן כדי לספר.
ספרו מספר לנו את קורותיו, את הקשיים הרבים בהם נתקל ועמד בהם, את מחשבותיו ואת דרכו המופלאה לראות את הדברים.
בספרו הוא רוצה להראות לכולנו, שהכל אפשרי, גם אם נראה שלא. שהרבה מאוד תלוי בנו ובהורינו.
שהדרך בה נבחר למרות כל המכשולים, היא שתצעיד אותנו הלאה בדרך החיים.
מאחלת לכם קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
