היי, נעים מאוד.אני נ'- נקרא לי נילו.כמו הרבה נשים בנות 40 פלוס, גם אני עוברת טיפולי פוריות שלא צלחו עד כה. חשבתי שהעובדה שההריון הראשון לפני 4 שנים בא לי בקלות והעובדה שאני מרגישה בת 25 למרות שאני בת 45 יעזרו לרעיון ההריון הספונטני גם הפעם. אז זהו.זה לא מספיק להרגיש בת 25..צריך גם להיות קרובה לגיל הזה, בשילוב עוד כמה נתונים.אז נכנסתי גם אני לעולם ההזרקות למטרות טובות, הסימנים הכחולים בבטן ובדיקות הדם בשעות יותר מדי מוקדמות של הבוקר.
חודש אחרי חודש שוב ושוב תשובה שלילית ואני מנסה לא להתקפל ולהישבר כי אף אחד לא יודע, ואני צריכה להיות חזקה בעיקר בשבילי אבל גם בשביל הסביבה.בינתיים גם צריך לחיות- לארח, לבשל,לפרגן,להנות,לגדל ולהיות בת זוג. אשכרה העולם מצפה ממני להתנהג כרגיל , עם חיוך והכל כשאני מזריקה לעצמי יום יום הורמונים שגורמים לרף העצבים לעלות לרמה מכובדת ומביכה לא פעם.
גיליתי שהמצב הכי הזוי בטיפולי פוריות,זה שאני מתנפחת מכל ההורמונים. וכל הזמן שואלים אותי אם אני בהריון.. כאילו זה לא מספיק גרוע עצם הטיפולים, ההתנפחות והתשובה השלילית שקיבלתי על כולם-אני גם צריכה לתרץ למה השמנתי. אז חשוב לי להגיד למי שמתעניין למה השמנתי- ככה!! זה מספיק דורך על עצבים חשופים גם בלי השאלות,הבהיות וכו'.אני מספיק נקרעת ביני לבין עצמי על למה דבר כל כך טריוויאלי כמו להכנס להריון הופך לפרוייקט מדעי שאני שוקעת בו בלי לדבר עם אף אחד .
ומחר כשאתם/ן רואים את החברה לעבודה/קרובת משפחה שאין ספק כי העלתה במשקל- תשתדלו לא לשאול 'החסידה באה לבקר '? או ' יאללה די תגידי את האמת..לי את יכולה לספר..' או השאלה הנוקבת והחטטנית 'את בטיפולים?' השאלות מקשות,מביכות.נגמרו לי התירוצים..כשיהיה מה לספר-אספר.בינתיים רדו לי מהבטן
