ליהיא היתה תלמידת תיכון, עם בעיות די שגרתיות. עד לאירוע שטלטל את חייה וגרם לה לראות את העולם באור אחר.
בטיול של הצופים, שהיא גם ככה לא ממש רצתה להיות בו, הלילה ירד והאוהל שאמור היה להגן עליה סגר עליה. עדן, תלמיד מהשכבה התחיל לגעת בה כשחשב שהיא ישנה. ארבע שעות של שיתוק, פחד וחרדה עברו עליה, עד שהיא הצליחה להימלט מהאוהל.
ליהיא מחליטה לצאת למאבק ולהילחם על הצדק, לא רק עבורה, אלא גם עבור שאר הבנות.
אך מה רב היה כאבה, כאשר חייה השתנו ביום אחד כאשר יצאה לטיול בצופים, ובצופים הם הכחישו את התקיפה וקידמו את התוקף. הם האשימו את הקורבן וגילו חוסר אכפתיות מוחלט. האירוניה והדיסוננס שבפער בין הנורמה החברתית לבין התנהגות המערכת בפועל זעקו לשמים. אבל, לפחות היא יכלה להיות גאה בעצמה שהיא לא שתקה.
הספר "כשעצמתי עיניים" מתאר לא רק את האירוע ששינה את חייה של ליהיא. אלא גם את השנים שאחרי – את המאבק שלה להחזיר לעצהמ שליטה על גופה ועל נפשה.
ליהיא מתארת גם את מערכות היחסים שלה עם גברים אחרים מאז התקיפה. מערכות יחסים אלו היו רעועות ומלוות בפוסט טראומה. הראשון היה נרקיסיסט שניסה לשלוט בה ובגופה שוב, עד שהצליחה להתנתק גם ממנו.
ספר זה משרטט את התהליך שליהיא עברה כדי לגלות את עצמה מחדש. כיום היא כבר יודעת, שהדבר החשוב ביותר זה לסמוך על עצמנו, להכיר את עצמנו ולהיות החברים הכי טובים של עצמנו. כל אחד מאיתנו, אחראי לאן החיים שלנו יובילו אותנו ומה נעשה איתם.
ליהיא בחרה לכתוב את הספר רק כעבור חמש שנים – זמן שבו לדבריה, התחילה לראות את האור.
מאחלת לכם קריאה נעימה!
XOXO
אחת שיודעת😉
