אני מתגעגעת. אני באמת מתגעגעת. לחזור הביתה ולראות אותך כאן, לקום בבוקר לחיבוק שלך. אולי זה פשוט געגוע לעוד מישהו שנמצא כאן איתי. מי כמוך יודע כמה עברתי בתקופה לפני שנפרדנו וכמה יש בי את הכמיהה הזאת של לא להיות כאן לגמרי לבד.
אתה יודע למה אני הכי מתגעגעת?
לשבת איתך מול הטלויזיה, כשאני לאט מתחילה לגעת בך, מנשקת אותך בכל הגוף, ויורדת לאט למקום הבטוח שלי. להוציא ממך את הקולות האלה כשאני מוכנה להגשים לך כל פנטזיה. כשאני יודעת שאין עכשיו שום דבר אחר שקיים חוץ ממך, ממני, הלשון שלי, השפתיים שלי והיד שלך שתופסת לי את השיער ומושכת אותו כשאני מביאה אותך למקום הזה של איבוד שליטה מוחלט.
כל נים בגוף שלי מתגעגע לחיבוק שלך. למגע של השפתיים שלך על העור שלי. למבט הזה שיש לך בעיניים כשאני נוגעת בעצמי. אני מתגעגעת להציק לך עם הריסים שלי, לשרוט אותך עם הציפורניים שלי. אני מתגעגעת לתחושה הזאת כשאתה בתוכי, עם אף אחד זה לא מרגיש כמו איתך. אני מתגעגעת לריח של הזיעה שלך כשאתה נמצא מעלי.
כמה בא לי שתהיה כאן עכשיו, תנשק אותי בעדינות בצוואר, תקרע ממני את הבגדים ותתפרע עלי כמו שרק אתה יודע. שתמצוץ כל חלק בגוף שלי, תעצור בפטמות כי שם את הכי אוהב להכאיב לי. אני רוצה להרגיש אצבע שלך אחת בתוכי, ואז עוד אחת, אני רוצה שתקשור אותי, ולא תתן לי להתנגד לך בזמן שאתה עושה את כל מה שאתה אוהב, ואז תהפוך אותי ותיכנס לתוכי בפראות המאפיינת אותך, תוך כדי שאתה מצליף בי כמו שאתה אוהב. אני רוצה שתגרום לי לצעוק כמו שאתה אוהב שאני צועקת, ואני רוצה שזה לא יגמר לעולם. להיות איתך ככה שנינו, לנצח.
ברור לי שאנחנו לא טובים אחד לשני. אתה מוציא ממני את כל מה שטוב וגם את כל מה שרע. אתה יודע איך להוציא אותי מדעתי וגם איך לגרום לי להיות מלאה בתשוקה. בתשוקה שאיבדתי מאז שזה נגמר. אני מחפשת את התשוקה הזאת מחדש, את האש הזאת שהייתה לנו ביחד, האש ששרפה אותי ואותך כל כך הרבה פעמים ועדיין שנינו מכורים אליה. מכורים אחד לשני. יודעים שאחרי כל פעם כזאת בא כאב, ובכל פעם הכאב הזה מרגיש כואב הרבה יותר. ועדיין, מוכנה לחוות אותו רק בשביל עוד רגע אחד של תשוקה פראית וחסרת מעצורים איתך.
אני מתגעגעת אליך. ואלינו.