עגלות קפה או עגלות מזון צצות לאחרונה כפטריות אחרי הגשם. כדי להבין מי הן ומה הן, בדקתי מהו המקור לתופעה ונסעתי לעגלות בקרבתי, "מתחת לאף" (השרון ועמק חפר) כדי להכיר אותן ולהתרשם מהן.
גיליתי עולם ומלואו. אנשים שממציאים את עצמם מחדש. אנשים עם תשוקה לאוכל, לקהילה, לאסטתיות.
ומעל לכל: יצר האדם להמשיך למצוא הנאות קטנות ורגעי אושר בחיים, גם כשהעולם מסביבנו מתהפך, נסגר, מצטמצם ומשתנה.
תפריט
אמנם יש "תפריט עגלות" ידוע של כריכים, סלטים עוגות וקפה. ויש אינסוף וריאציות לקיים את התפריט הזה. מלוא היצירתיות פורצת ממפעילי העגלות בכל מה שקשור לתפריט.
העגלה של גילי באביחיל מספקת קפה מעולה וארוחות קטנות, ים תיכוניות טעימות.
העגלה של מאיה בארטורה עם פיצות מיוחדות ותבשילים טעימים.
בעגלה של חגי בגבעת חן תמצאו תפריט פשוט יחסית אבל עם טוויסט בכל כריך.
העגלה של רן אמנה וגם הסלפטריה, שני שפים לשעבר במסעדה ידועה, מציעות ארוחות של ממש או בפיתה או בצלחת. לכל אחד מהם תוספות ייחודיות למנות מוכרות.
העגלה של נינה במושב חגור מבוססת על בולונג'רי ופטיסרי צרפתיות. זו עלה "מתוקה" בה הדגש הוא על קינוחים מיוחדים וכריכים בבריוש, קרואסון ועוד.
בקפה טנא אצל חדווה בגן באבן יהודה תמצאו מגוון מנות מתוצרת מקומית חקלאית. מנות שלא דמיינתי שקיימות.
בעגלה בחופית יש קערות אסאי יחד עם שאר התפריט המגוון.
פיתוח שטח
כל עגלה והמיקום שלה…
העגלה הכי מרשימה (מבין אלו שהייתי בהן), מבחינת פיתוח שטח היא זו של נינה במושב חגור. העגלה יושב במטע זיתים ששוקם. הריהוט לבן. יש חץ (לבן) עם צמחיה עונתית ושמשמיות לבנות. מה שמשווה מראה צרפתי / אירופאי באמצע מושב בדרום השרון.
טנא קפה בחווה האקולוגית של חדווה בגן טובל בריאה ירוקה מרחיבת נפש שנותן הרגשה של חופשה בטוסקנה.
בקפה עם במושב גבעת חן העגלה ממוקמת תחת עצי פקאן ודשא, בין חממות לכביש רגיל של המושב. עם זאת, תנועת המכוניות דלילה יחסית. בשילוב שמש חורפית, אפשר להתחרדן שם שעות.
בעגלה של גילי אפשר להשקיף על כביש 2. לאמר תודה שלא נמצאים שם בפקק ולהינות מהבריזה המלטפת כששותים את הקפה המצויין שהיא מציעה.
העגלה בצור משה, Petit cafe, נמצאת ליד חורש עם מקומות ישיבה נמוכות ונעימות.
עגלת הקפה בחופית נמצאת ליד בית העם, ליד גינה עם ילדים ועם גישה נוחה להגעה.
שונות
כל בעל עגלה חושב איך אפשר להיות מיוחד ומה לעשות כדי להביא עוד אנשים לעגלה שלו.
טנא קפה – אפשר לקחת סל ולקטוף גידולים מהאדמה, להינות מהטריות שלהם בבית ולהרגיש בריאים.
קפה עם – שקעי חשמל ותקשורת מפוזרים לטובת הלקוחות. אפשר גם להזמין דרך וולט ובתקופה האחרונה יש מדי פעם הופעות בערב.
העגלה של מאיה בארטורה מקיימת מדי פעם הרצאות מעניינות ושתפ"ים של מרכז רופין, כל אחד מהם ייחודי מאוד.
בעגלה של נינה לקראת הקיץ יש תאורה נהדרת על העצים עם מוסיקה.
היא גם ממוקמת בלב המושב, ליד גינת משחקים לילדים וגן זיכרון ע"ש רס"ן אורן מסיקה ז"ל – מדשאה מטופחת ויפה. המרחבים יחד עם המוסיקה התאורה והאוכל הטעים מזמינים מאוד להיכנס לשעות הערב בצורה רכה ונעימה.
מאיפה בכלל הגיעו עגלות המזון לחיינו?
את הפיתוח הראשוני לעגלות של ימינו רואים בארה"ב בשלהי המאה ה 19.
הסנונית הראשונה היתה בשנת 1872 וולטר סקוט, ספק מזון, מקם עגלה ליד משרדי עיתון בפרובידנס, (רוד איילנד) , ומכר בה סנדוויצ'ים, פשטידות, וקפה לעובדים של הדפסת העיתון ולעיתונאים.
בשנת 1887 במדינת מסצ'וסטס, החל תומאס ה. באקלי לייצר עגלות מזון לארוחת צהריים עבור עוברי אורח.
התנופה הגדולה של משאיות המזון היתה עם הובלת הבקר בתוך ארה"ב שארכה זמן רב. כדי להאכיל את מובילי הבקר, "נולד" ה הצ'קוואגון. הוגשו בו ארוחות בוקר, צהריים וערב.
אז זה נכנס למודעות, ומאז התופעה התרחבה והועתקה להרבה מדינות בעולם.
אם בעבר משאיות מזון גורמה היו קיימות רק בערים גדולות, כיום משאיות אלה נפוצות גם בערים קטנות ובפרוורים. בארה"ב לבד יש למעלה מ 4000 עגלות מזון, בגדלים שונים.
עם השנים משאיות המזון עברו לאירופה ולמזרח.
ישנם ארועי מזון רבים עם משאיות מזון, כמו גם תערוכות ופסטיבלים.
מזמינה אתכם לקרוא עוד על עגלות קפה באתר שלי שהוא בלוג טיולים מהארץ ומהעולם.
שלכם,
יפעת אנג'ל , בלוגרית טיולים