אין ילד שלא חווה פחדים בלילה. החושך מפחיד אותם ומפעיל אצלם את הדמיון.
מור דומיניץ בספרה מציעה דרך להרגיע את הילדים ולעורר בהם את הבטחון, שהם כה צריכים רגע לפני שהם נרדמים. את השיטה היא למדה מאביה וכך היא מספרת בספרה את סיפורה האישי כילדה.
היא מתארת בגוף ראשון ילדה, המנסה לישון, אך לא נרדמת. לפעמים זה בגלל משהו שקרה היום ומפריע לה בלב או שהחושך שיש בחדר מעורר בה את הפחדים או שהיא יכולה לפחד מהמפלצת בארון (למרות שהא יודע שהיא בעצם רק סוודר).
היא קוראת לאבא שלה שיבוא לעזור. היא רוצה שהוא ירגיע לה את הלב הגועש ואת החושך יגרש.
ואז אבא יצר לה כיפה של אור, שתקיף את כולה ועליה ישמור. הכיפה עשויה מאהבה ומקיפה את הילדה בחיבור אוהב.
מתוך הספר: …"אֲנִי מְדַמְיֶינֶת לְעַצְמִי אֵיךְ הַכִּיפָּה נוֹצֶרֶת,
אֵיךְ הָאַהֲבָה שֶׁל אַבָּא פּוֹרֶצֶת מִלִּיבּוֹ כְּמוֹ קֶרֶן שֶׁמֶשׁ בּוֹהֶקֶת,
כׇּל כָּךְ הַרְבֵּה קַרְנַיִים זוֹרְחוֹת וּמְאִירוֹת
וּלְאַט־לְאַט, נִפְגָּשׁוֹת, נֶאֱרָגוֹת וּמִתְחַבְּרוֹת,
נִשְׁזָרוֹת זוֹ בָּזוֹ כְּמוֹ חַלָּה שֶׁל שַׁבָּת
זֶה מַרְאֶה כׇּל כָּךְ מַרְהִיב, אִי אֶפְשָׁר לְהָסִיט אֶת הַמַּבָּט!"…
כיפת האור עוזרת לתחושת הבטחון והשלווה, והיופי הוא גם שאפשר לדמיין אותה מרחוק, כך שאם אבא לא נמצא בבית הוא עדיין יוכל לשלוח לה את הכיפה שעליה מגינה.
הכתיבה בגוף ראשון היא די חריגה בקרב סיפורי ילדים, אבל דווקא כאן זה מייצר קרבה ואינטימיות , כך שהילד יכול להרגיש כאילו הוא עצמו חווה את המסופר.
הספר נותן עצה ורעיון גם להורים כיצד להתמודד עם הפחדים של הילדים.
אז אסיים בברכת לילות שינה רגועים וחלומות פז!
מאחלת לכם ולילדכם קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
