כחולות- מופע מחול של נשים

הכיאוגרפית גלית ליס מנכיחה במופע המחול כחולות את האסטתיקה הפיזיולוגית של הגוף המתבגר לצד מסרים חברתיים וקיומיים שרק נשים יכולות להעביר. אינסמבל כחולות מורכב מארבע עשרה נשים בשלות שחושפות שלבים בחיהן וגאות לחשוף גם את גופן

bluezone-f+w+m14.5.21

 

ערב שישי, מרכז סוזאן דלל, אולם זהבה , אני סקרנית. עוד רגע מתחיל  כאן מופע  מחול  מיוחד, תיכף תבינו למה.

המופע חגג את הבכורה ממש עכשיו בפסטיבל ישראל 2021.

 

 אנסמבל כחולות

אנסמבל כחולות נוסד בידי הכוריאוגרפית גלית ליס.  האג'נדה האמנותית, חברתית של ליס  שואפת לתת נוכחות לאסתטיקה הפיזיולוגית של הגוף המבוגר בזירת המחול העכשווי.

הכוריאוגרפית עושה זאת ביחד  עם  אנסמבל של ארבע עשרה נשים בגילאי  שישים וחמש  עד שמונים. חברות האנסמבל התקבצו מכל רחבי הארץ ומייצגות נשים שמגיעות מההתיישבות  הקיבוצית לצד נשים  שמתגוררות בערים.  חלק מהנשים מגיעות מעולם המחול וחלקן לא.

גלית ליס בחרה נקודת מבט מעניינת לבחון את הווית ההתבגרות והזִקנה. היא עושה זאת דרך גוף ותנועה. באמצעות תנועה שמאתגרת את הגוף במרחב הפרפורמטיבי והציבורי היא מפנה את הזרקור לעבר התפיסות החברתיות והפוליטיות הרווחות.

על המופע

הבמה ריקה  ללא תפאורת רקע,  שיר  עברי מתנגן, לאט, לאט הן מתקבצות ,נשים לבושות במדים כחולים שמזכירים אופנת בגדי עבודה  של שנות השישים.

כמו במטה קסם, אחת מהנשים מפזרת פיסות בצבע כסף  ואז בעבודה שיתופית הפיסות רוקמות מימד וכל אחת מהן הופכת לכדור שמחד משקף ומהידך זוהר.

במהלך המופע הכדורים מקובצים להר, לגבעות , למעברים והרקדניות מטפסות עליהם, יושבות, יורדות. יש שהן מתעייפות ונרדמות אבל המחייבות לתפקיד והרוח הקבוצתית מעירה אותן ומניעה לפעולה. וכמו בחיים תמיד יש את הסוליסטית שמורדת ונקראת לסדר.

נעשה גם שימוש בכלי עבודה בפטיש  הלכאורה גברי , לצד דופק השניצלים הלקוח מהמטבח הלכאורה נשי. הפטיש משמש גם בקטע מסוים ככלי להצגת הגוף הנשי, מעניין שנשים הן אלה האוחזות בו.

הנשים מחוללות במעגל, נוגעות בכפפות , אולי תזכורת לבידוד שנכפה עלינו ולכך שלמרות הכול אנחנו הנשים מצאנו דרך לתמוך ,לשמור על קשר ולהמשיך בתנועה.

ההר מציב אתגרים ופירוקו מציב אתגרים חדשים כמו החיים תקופות של עליות תקופות של מורדות והתנועה, העצירה במה שביניהם.

את כל אלה מלווים משחקי תאורה מעניינים.

בסוף המופע הכדורים מרוקנים והסצינה הראשונה של פיסות כסופות חוזרת. רק כדור אחד גדול וזוהר מתגלגל על הבמה ומשקף את מה שנשאר ממה שהיה.

ראיון עם גלית ליס

המופע הותיר אותי סקרנית לכן שמחתי שהתאפשר לי לשוחח עם הכוריאוגרפית גלית ליס.

השאלה הראשונה היתה לגבי בחירת השם "כחולות" בעברית, ו"BLUE ZONE" באנגלית.

גלית הסבירה שכשיצאה לעבוד על המופע היה ברור שמהות העבודה תתמקד בין אטוס לארוס כשהארוס כולל את התשוקה הנשית בכל המובנים; איך אני מתנהלת בעולם כאישה?, מה אני עושה,? איך אני מממשת את עצמי?. הן חיפשו  שם שיכיל את כל הרבדים. ככה הגיעו אל כחולות וחלוצות. הבגדים הכחולים מזכירים את בגדי העבודה של פעם, המדים שיוצרו במפעל אתא.  אבל לצבע הכחול  יש גם משמעות של תשוקה נשית, דיכאון נשי …

השם באנגלית  "BLUE ZONE" יש לו משמעות נוספת אזור כחול. בעולם יש כמה אזורים כחולים  שבהם משך החיים  ארוך מהממוצע. אחד מהמאפיינים שאותרו באזורים האלה הוא שיש בהם חיי קהילה בהם יש לכל אחד מקום.

בכחולות יש עבודה קבוצתית שניתן לה גם ביטוי בכוריאוגרפיה מתוך רצון להעביר מסר על ערך שרוצים להנחיל.

השאלה השנייה היתה לגבי קהל היעד של המופע. לדברי הכוריאוגרפית המופע מיועד לקהל הרחב. המטרה היא להביא את העולם של היוצרת ולאפשר לצופים להתחבר לתפיסה שלה. מבחינת המוזיקה מה שניסו לעשות זה לקחת אלמנטים מהאטוס הציוני לפרק אותם ולהפוך אותם למשהו אחר בגוף, במוסיקה ובמרחב.

גלית: "יצרנו סוג של שיח בין הקהל לרקדניות" השיח הזה פוגש את כל אחד מהצופים במקום אחר. ומציף את השאלה: האם אני כצופה נוח לי להסתכל על משהו חשוף? יהיו בקהל צופים שיברחו מלהסתכל , יש צופים שירגישו נבוכים, יש כאלה שתתעורר אצלם תגובת בכי, כל התגובות מקובלות. החשיפה הגופנית מאמתת את האנשים עם עצמם ומעלה אצל הצופה את התחושה והמחשבה מה לא קל לי? איפה זה פוגש אותי בסוף?"

עניין אותי לדעת איך היתה העבודה על המופע בכל זאת מדובר בקבוצה גדולה ומגוונת של נשים ובתקופה לא פשוטה.

לדברי גלית "העבודה הייתה עם אנשים שכל אחד עזר לדייק את העבודה. העבודה התחילה עם מה הדבר שאנשים מבוגרים מפחדים ממנו? ככה הגענו לקרקע לא יציבה וככה הגענו לבית. איפה מרגישים בית? האם מרגישים בית בארץ שלנו?

היצירה ברובה נעשתה בתקופת הקורונה ויש סממנים שזלגו ונשארו כמו הכפפות".

לסיכום

מופע נוגע ומעורר מחשבה בנוגע לנאמנות, לזהות, לגוף, למקום ולבית- לארץ שלנו.

השילוב של  העבר ושל ההווה הניצבים זה לצד זה מתוך התפרקות של רעיונות קולקטיביים ולצד  תנועתיות המאתגרת את הגוף המבוגר, מקורי ומעניין.

הבחירה בכדורים להמחשת חוסר היציבות, להמחשת הדרך גאונית. אני אהבתי מאד את הסיום של המופע כשמה שנשאר זה כדור גדול אחד שבולע את כל ההשתקפויות,מדהים.

 

ראיון עם צביה קרן אחת הצופות במופע

בתום המופע פניתי אקראית לאחת הצופות

 

טריילר המופע-  https://youtu.be/dSi5zeOU5Fg

הפקה

כוראוגרפיה: גלית ליס / שותפה ליצירה: אורית גרוסבהשתתפות:אורית גרוס, אורנה שור, הלינה שמשינס, ורד יציב, טרי קישינובסקי, נורית לימור, נעמי יהל, סמדר אלעד, סמדר כרמון, עדה נגר, צפורה רם פינק, שרה דגן / דרמטורגיה: נטלי צוקרמן / מוזיקה: אבי בללי / תפאורה: איריס מועלםתלבושות: מאיה בש / תאורה: רותם אלרואי / סאונד: מרקו טומסין מילבסקי / הנחיה קוליתמיכל אופנהיים / ניהול הצגהנעה דר / צילום סטילס: אלי פסי /  קשרי חוץ והפקהאלינה פלדמן / בתמיכת: מפעל הפיס -המועצה לתרבות, משרד התרבות והספורטקרן יהושע רבינוביץ לאומנויות, עמותת הכוריאוגרפים, מרכז קהילתי צהלה תל אביב, משפחת שמשינס, קאנטרי כפר סבא.

צילום: אלי פסי

תאריכים

יום שני 19.7.21 בשעה 20:00 | יום שלישי 20.7.21 בשעה 19:30
יום רביעי 21.7.21 בשעה 19:30 | יום חמישי 29.7.21 בשעה 19:30
יום שישי 30.7.21 בשעה 14:00

הזמנת כרטיסים באתר סוזן דלל- https://bit.ly/3fBe8ho

 

שלכם ובשבילכם,

נירה פרי

בלוגרית לייף סטייל,  מאמנת המתמחה באימון נשים

 

 

נירה פרי
נירה פרי ,מאמנת אישית ומאמנת קבוצות מתמחה בהעצמת נשים במעגלי החיים,בלוגרית ,לוכדת רגעים ,חולמת ציורים :) מחייכת לחיים