האמת כואבת | פרק 74 | אתה ראשון יא קאזה
היי נשמות יקרות, אני גילי, מטפלת ויועצת לריפוי הנפש, וברוכים הבאים למדריך הרוחני שלכם לכבוד עצמי. בואו נצלול פנימה ונגלה יחד את החשיבות שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו ב – כבוד עצמי.
בואי נדבר רגע על הסרט שאת מספרת לעצמך. כן, כן, את יודעת בדיוק למה אני מתכוונת – הסיפור הזה שאת מספרת שוב ושוב על הכאב, על הפגיעות, על כל מה שעשו לך ועל כל מה שלא הצלחת. הגיע הזמן לעצור את ההקרנה הזו ולהתחיל סרט חדש. כזה שאת הבמאית שלו, לא השחקנית המסכנה.
למה בכלל צריך כבוד עצמי?
בואי נתחיל מהתחלה. את יודעת את הרגע הזה בטיסה כשהדיילת מסבירה שבמקרה חירום צריך לשים קודם לעצמך את מסיכת החמצן ורק אז לעזור לאחרים? אז זה בדיוק העיקרון של כבוד עצמי. זה לא אגואיזם, זו הדרך היחידה להיות באמת שם בשביל האחרים.
כשאת שמה את עצמך במקום הראשון, את לא הופכת לאגואיסטית – להפך! את הופכת להיות הגרסה הכי טובה של עצמך. חשבי על זה ככה: כשאת ממלאת את המצבר שלך, יש לך יותר אנרגיה לתת לכולם. את הופכת להיות אמא יותר טובה, חברה יותר נוכחת, בת זוג יותר מחוברת.
הסיפור שאת מספרת לעצמך
תקשיבי טוב, כי זה החלק החשוב: בכל פעם שאת מספרת את סיפור הכאב שלך – הבגידה ההיא, הפיטורים האלה, ההורים שלא הבינו – את לא רק מספרת אותו, את יוצרת אותו מחדש. זה כמו לשתות רעל ולצפות שמישהו אחר ימות.
אז מה עושים? מתחילים לספר סיפור חדש. בהתחלה זה ירגיש מזויף, כאילו את משקרת לעצמך. אבל זוכרת איך בהתחלה היה מוזר להגיד "בוקר טוב" למראה? עם הזמן זה הפך לטבעי. ככה גם הסיפור החדש יהפוך לאמת שלך.
הקול בראש שלך
בואי נדבר על הקול הזה בראש שלך. כן, זה שאומר לך שאת לא מספיק טובה, לא מספיק יפה, לא מספיק מוצלחת. את יודעת מה המצחיק? הקול הזה משקר! הוא כמו שדרן רדיו שקיבל תדר לא נכון ומשדר חדשות מעולם מקביל.
הגיע הזמן להחליף תחנה. במקום הקול המבקר והשיפוטי, תתחילי לשמוע קול חומל ואוהב. תחשבי על איך היית מדברת לחברה הכי טובה שלך – זו הדרך שבה את צריכה לדבר אל עצמך.
תפסיקי לחכות לביטחון העצמי שיגיע בדואר
בואי נדבר רגע על הפנטזיה הזאת שקוראים לה "ביטחון עצמי". את יודעת, זה שאת מחכה שיגיע לפני שתעשי את מה שאת רוצה בחיים? אז יש לי חדשות בשבילך – הוא לא יגיע ככה. ביטחון עצמי זה לא איזה חבילה מאמזון שתגיע עד הבית.
ביטחון עצמי מגיע אחרי שעשית משהו מפחיד, לא לפני. זה כמו שרירים – הם לא צומחים מלחשוב על חדר כושר, הם צומחים מלהרים משקולות. וכן, לפעמים זה כואב, אבל זה בדיוק העניין.
הכישלון הוא המורה הכי טוב (וגם הכי יקר)
והנה החלק המגניב – את יכולה אפילו להיכשל! באמת! כי הסוד הוא שביטחון עצמי מגיע גם מכישלונות. כשאת עושה משהו מפחיד ונכשלת, ואז מגלה שהעולם לא נגמר – זה בונה ביטחון. "היי, עשיתי פדיחות ואני עדיין חיה! מי היה מאמין?"
זה כמו ללמוד לרכב על אופניים – נופלים, קמים, ממשיכים. אף אחד לא נולד עם ידיעה איך לרכב על אופניים, וגם לא עם ביטחון עצמי מובנה.
את לא פרויקט שיפוצים
נקודה חשובה: תפסיקי להתייחס לעצמך כמו לאיזה דירה שצריך לשפץ. את לא פרויקט, את בן אדם. כל אחת נמצאת בדיוק איפה שהיא צריכה להיות ברגע זה.
תחשבי על זה ככה: אם מישהו היה מציע לך עשרת אלפים דולר או את היד שלך, במה היית בוחרת? ברור שביד! אז למה אנחנו לא מעריכות את עצמנו לפחות כמו שאנחנו מעריכות איבר אחד בגוף שלנו?
להיות מיוחדת זה לא באג, זה פיצ'ר
את יודעת מה הכי מצחיק? שכולנו רצות להיות מיוחדות, אבל משקיעות את כל הכוחות להיות בדיוק כמו כולן. לובשות את אותם בגדים, הולכות לאותם מקומות, מדברות באותן מילים. זה קצת כמו להיות בהצגה שכולם משחקים בה את אותה דמות.
אבל את – את דגם חד פעמי. אין עוד אחת כמוך, לא ברמת הדי.אן.איי, לא במחשבות, לא בנשמה. אז למה לנסות להיות העתק של מישהי אחרת כשאת יכולה להיות המקור?
"לזרום" זה לא תמיד הכיוון הנכון
יש כאלה שאומרות "אני זורמת עם החיים". נשמע נהדר, נכון? אבל כמו שגילי אומרת – גם הביוב זורם. השאלה היא לאן את זורמת.
אדם שמכבד את עצמו הוא אדם שמנווט. שיש לו תוכניות, חלומות, ויעדים. את לא עלה שנסחף ברוח – את הקברניטה של הספינה שלך. אז קחי את ההגה לידיים ותתחילי לנווט.
איך להפסיק להיות מכורה לאישורים של אחרים
אחותי, בואי נדבר על ההתמכרות הסמויה הזו – הצורך באישור מאחרים. זה כמו לנסות למלא בריכה עם כף – לא משנה כמה אישורים תקבלי, זה אף פעם לא יספיק. למה? כי זה כמו דלק שנגמר תוך שנייה, או כמו סוכרייה – טעים לרגע, אבל לא באמת משביע.
הסוד הוא להפוך את עצמך לתחנת דלק עצמאית. כשאת מתחילה לכבד את עצמך, את מפסיקה לחפש תדלוק מבחוץ. הטנק מתמלא מעצמו, והפלא ופלא – פתאום כולם רוצים להתחבר לאנרגיה הזו שלך.
להאזנה לפרק המלא- האמת כואבת | פרק 74 | אתה ראשון יא קאזה
הקסם שבלהגיד לא (בלי להרגיש כאילו הרגת מישהו)
תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב, כי זה משהו שלא מלמדים בשום בית ספר: את יכולה להגיד "לא" בלי להסביר, להצטדק, או להרגיש אשמה. זה לא פשע, זו זכות בסיסית.
כשחברות מזמינות אותך למקום שאת לא באמת רוצה ללכת אליו, את יכולה פשוט להגיד: "תודה, אבל לא הפעם". נקודה. בלי "אוי, אני ממש רוצה אבל…" או "אולי בפעם אחרת…". פשוט "לא". זה בסדר, העולם לא יתפרק.
על פדיחות, טעויות, ושאר ירקות
בואי נדבר על הפיל שבחדר – הפחד מטעויות. כאילו שאם תעשי טעות, יבוא מלאך עם פנקס ציונים ויוריד לך נקודות בתעודת החיים. אז זהו, שלא.
טעויות הן לא באג במערכת, הן חלק מהתוכנה. כל פדיחה, כל כישלון, כל רגע מביך – הם השיעורים הכי טובים שתקבלי בחיים. במקום להעניש את עצמך, תגידי "וואו, איזה שיעור מעניין קיבלתי היום!"
לראות את העולם דרך משקפי האהבה
את יודעת מה ההבדל בין אדם מאושר לאדם אומלל? לא הנסיבות – אלא המשקפיים שדרכן הוא מסתכל על החיים. כשאת מתחילה לכבד את עצמך, את שמה משקפיים של אהבה.
במקום לראות את החיים כסדרה של אכזבות ומכשולים, את מתחילה לראות אותם כמסע של גילוי והתפתחות. כל אתגר הוא הזדמנות, כל כאב הוא מורה, וכל יום הוא הזדמנות חדשה להיות יותר את.
הבחירה החופשית – הכוח הסודי שלך
יש לך מתנה מיוחדת שקיבלת – היכולת לבחור. את לא עץ שתקוע במקום אחד, את לא חיה שפועלת רק לפי אינסטינקטים. את יכולה לבחור איך להגיב, איך לחשוב, ולאן ללכת.
זה אומר שבכל רגע את יכולה להחליט מחדש – להמשיך עם הסיפור הישן או להתחיל סיפור חדש. לשקוע בכאב או לצמוח ממנו. להיות קורבן או להיות גיבורה של הסיפור שלך.
איך להפסיק לשחק בהצגה של החיים שלך
בואי נדבר רגע על התפקיד שאת משחקת בחיים שלך. יודעת מה מצחיק? שלפעמים אנחנו כל כך עסוקות לשחק את התפקיד ש"מצפים" מאיתנו, שאנחנו שוכחות מי אנחנו באמת. כמו שחקנית שהתבלבלה ונשארה בדמות גם אחרי שההצגה נגמרה.
הגיע הזמן להוריד את המסכה. להפסיק להיות מי שאת חושבת שאת צריכה להיות, ולהתחיל להיות פשוט… את.
על חמלה, אהבה, ושאר מתנות שאת חייבת לעצמך
את יודעת מה המצחיק בקשיים שאנחנו עוברות? שבסוף הם הופכים אותנו לאנשים יותר טובים. זה כמו מתכון למרק – כל הדברים הקשים שעברת הם בסך הכל תבלינים שהופכים אותך למי שאת.
כשאת עוברת קושי, את לומדת להבין אחרים שעוברים קושי דומה. זו מתנה – היכולת להרגיש, להבין, לחבק את הכאב של אחרים כי את יודעת בדיוק איך זה מרגיש. זו לא חולשה, זו העוצמה הכי גדולה שיש.
איך להפסיק להיות בת ערובה של הדעות של אחרים
תראי, העולם מלא באנשים שיגידו לך מה לעשות, איך להתנהג, מה ללבוש, איך לחיות. זה כאילו כולם קיבלו תואר דוקטור בלנהל את החיים שלך. אבל את יודעת מה? הם לא חיים את החיים שלך – את חיה אותם.
אז במקום להקשיב לכל הרעש הזה בחוץ, תתחילי להקשיב לקול הפנימי שלך. זה הקול השקט הזה שיודע בדיוק מה נכון בשבילך, גם אם זה לא מתאים לאף אחד אחר.
תפסיקי להיות המבקרת הכי קשה של עצמך
את יודעת מה הכי מצחיק? שאנחנו יותר קשות עם עצמנו מאשר עם כל אדם אחר בעולם. אם חברה הייתה עושה טעות, היינו מחבקות אותה ואומרות "היי, זה בסדר, כולנו טועות". אבל כשאנחנו טועות? או-הו, אנחנו מארגנות לעצמנו משפט שדה עם מושבעים וכל מה שמסביב.
הגיע הזמן להיות החברה הכי טובה של עצמך. לדבר אל עצמך באותה חמלה שאת מדברת אל אחרים. להגיד "טעיתי, למדתי, ממשיכה הלאה" במקום להישאר תקועה בלהאשים את עצמך.
הסוף הוא רק ההתחלה
זוכרת איך התחלנו? דיברנו על להפסיק לספר את הסיפור הישן. אז הנה – זה הזמן להתחיל לכתוב פרק חדש. פרק שבו את הגיבורה, לא הקורבן. פרק שבו את בוחרת בעצמך, באהבה, בצמיחה.
כי בסופו של דבר, כבוד עצמי הוא לא משהו שאת משיגה – זו בחירה שאת עושה בכל יום מחדש. הבחירה לאהוב את עצמך, לכבד את עצמך, להיות נאמנה לעצמך.
ואת יודעת מה הכי יפה בזה? שברגע שאת מתחילה באמת לכבד את עצמך, העולם מתחיל לכבד אותך בחזרה. זה כמו קסם – רק שזה לא קסם, זו פשוט האמת הכי עמוקה שיש.
אז קדימה, אחותי. הגיע הזמן שלך לזהור.
להאזנה לפרק המלא- האמת כואבת | פרק 74 | אתה ראשון יא קאזה
אז אני לא יודעת מה התוכניות שלך לעתיד אבל יש לי הצעה בשבילכם: קורס הדגל שלי, ביואוטופיה – תודעה בשינוי .
הקורס בן שישה מפגשים מתחיל ב3 לדצמבר ויתקיים בתל אביב בשעות הערב.
אומרים שאין הנחתום מעיד על עסיתו אבל לא כישורי האפייה שלי מדברים פה אז תרשו לי לכם שהקורס הזה, בשיא הצניעות, הוא מתנה מהבורא, מתנה בשבילכם, גם בשבילי ופה זה כבר עניין של רצון ובחירה חופשית שלכם.
לפרטים נוספים והרשמה –
לפגישת ייעוץ והכוונה –
