מבדד נטופה היה מקום שחלום בלבו. זה היה חלומם של יעקב ותומא, להקים בארץ הקודש קהילה בהשראתם של אבות הנזירות הקדומה, האבות שפרשו למדבר, לחיים שהם קודש להשתדלות מתמדת להתפתחות רוחנית ולגאולת האדם.
מבדד נטופה שאף ללכת בעקבות האידאלים שהציבו האבות, תוך כדי התאמתם לימינו אנו ולמציאות המסוימת שבה התקיים המבדד.
שני נזירים הקימו את המקום יעקב ותומא. למרות היותם נזירים, הם בחרו לקרוא למקום "מבדד" ולא "מנזר".
ביולי 1967, העפילו שני הנזירים הנוצרים, האב יעקב מהולנד והאב תומא מאמריקה, אל פסגת הר נטופה שבגליל. על הפסגה השוממה, החפה מכל מחסה ומקור מים, הם הקימו אוהל. זו הייתה תחילתו של "מִבדַד נטופה" .
הסתפקות במועט מבחינה חומרית, במקביל או כהמשך לחיים מלאים ומספקים מבחינה נפשית- רוחנית, אפיינו את המבדד. הייתה שם פשטות, פשטות שאינה סיגוף, כי אם שמחה. הייתה תשומת לב לצרכים מהותיים כאוכל מזין, כאיזון בין עבודה רוחנית לעבודה הפיזית, בין חיי קהילה לפרטיות. הייתה מודעות לצורך בחתירה מתמדת אל טוב תוך כדי דאגה לעצמי ולזולתי.
זה היה אחד מאותם מקומות כה נחוצים בעולמנו. מקומות שלצד זהותם שלהם, וללא כל סתירה, יודעים לאפשר במסגרתם לכל אדם את המרחב הרוחני שלו; שיודעים להביא לידי ביטוי את המכנה המשותף שבין בני- האדם, מעבר להגדרת האני הספציפית-הרוחנית או הקבוצתית- של כל אחד מאתנו.
במשך עשרות שנים מבדד נטופה היה מקום מפגש לאנשי שלוש הדתות: נוצרים, יהודים ומוסלמים.
ייחודיותו של המבדד היה ב"רוח ההר", אותה הוויה חמקמקה ובלתי נתפסת במלואה, שהרמוניית החיים המסויימת הקיימת שם היא ממהותה, ובולטים בה הפשטות, השקט, הבדידות, האוריינטציה הרוחנית, חופש הרוח, המפגש האנושי המרתק והמכיל על כל היבטיו, וכמובן, השראתם השקטה אך נוכחת של יעקב ותומא.
האב יעקב וילברנדס מהולנד והאב תומא פארלי מארה"ב היו נזירים טראפיסטים במנזרי שתקנים איש איש בארצו לאורך כעשרים שנה. יעקב התכוון להקים מנזר בארץ ישראל בעקבות חלומו של דודו. הדוד שהיה כומר פרנציסקאני היה חדור אהבה לעם היהודי וחלם לעלות לארץ ישראל ולקחת חלק בשיבת היהודים למולדתם. יעקב, שלקח מדודו את האהבה לעם היהודי החליט לעלות לארץ במקומו. הוא שאף להקים כאן קהילה נוצרית שתקיים יחסי קירבה ומפגש מתמיד עם אנשי הארץ.
תומא במנזרו באמריקה שמע על כך מידידים שחזרו מאירופה כשעמד להצטרף לאשרם נוצרי בהודו. הוא החליט שבדרכו למזרח הרחוק יעצור בישראל ויראה במה דברים אמורים, וכך עשה. מה שראה גרם לו להצטרף אל יעקב ולהישאר כאן לצמיתות.
וכך נולד לו מבדד נטופה.
פנינה בר (ילידת 1950), תושבת ירושלים, הייתה במשך כשלושים שנה ידידה קרובה של מִבדַד נטופה ושהתה בו תקופות ממושכות מעת לעת. "יעקב ותומא הנזירים מהר נטופה" הוא ספרה הרביעי.
מי שליבו צמא למסע אישי ולדרך חיים שונה, יכול למצוא בספר זה השראה.
מאחלת לכם קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
