"עמוק בתוך חדרי לבי קיים בית פרטי
קירותיו החיצוניים עשויים זכוכית חלבית אטומה
חלונות מלבניים נושקים לרצפה
והקירות הפנימיים כולם זכוכית שקופה."
זהו סיפורה של ילדת זכוכית המתגוררת לה בתוך לב של אישה. הילדה הקטנה בליבה מתגעגעת לימים שהיא לא הייתה בודדה ונשכחת. אותה הילדה שדילגה וקיפצה, ששיחקה והשתובבה עם חברה. אותה הילדה שהיתה בה שמחת חיים ועכשיו הפכה לילדת זכוכית שקופה…
מה קרה לאותה הילדה בתוך האישה? מדוע נשכחה?
האם האישה התנתקה מליבה ומעצמה?
למרות נראותו של הספר, כספר ילדים, זהו לא ספר ילדים קלאסי, אלא הוא נכתב לאימהות ולנשים. אבל, גם ילדים יאהבו אותו כי התוכן כתוב בשפת הלב. באמצעות תוכן זה בתיה פרלמוטר מחברת, מקשרת ומצמצמת פערים בין אימהות לילדים כי מתאפשרת לילדים הצצה פנימה לעולמם של המבוגרים, שדומה מאוד לעולם שהם מכירים.
בכל אישה ישנה ילדה קטנה. עד כמה אנחנו נאמנות לילדה? עד כמה התרחקנו ממנה? עד כמה אנחנו מושפעות וכואבות את כאבה?
הספר מציג את הנתק הין האישה הבוגרת לילדה הפנימית שלה, לכאב ולבדידות שנוצרים כתוצאה מכך ומה קורה כשחוזרים הביתה ללב…
מאחלת לכם קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
