הייתי וחוויתי את המופע השנון "יופי".

המופע מתקיים בין המוצגים בתצוגת הקבע של אמנות ישראלית מאוסף מוזיאון תל אביב לאמנות במוזיאון תל אביב לאמנות.

על המופע

"יופי" הוא מופע מרהיב שמשלב תיאטרון, שירה קלאסית, מוזיקה אלקטרונית ותנועה אקסטטית-תזזיתית.

הקהל מובל על ידי המופיעים במסע חושי ברחבי המוזיאון.

לעיתים הם משמשים כמובילים של הקהל, לעיתים מכתרים אותו, לעיתים מתערבבים בתוכו ולעיתים מניחים לו.

האינטראקציה בין המופיעים והקהל יוצרת חווייה מסקרנת ומעניינת.

הדרך שבה נתפס היופי במופע, ברווחים שבין משמעות הסתמי למשמעות המעמיק מרתקת.

החלפת המילים שנראות בלתי חשובות בין הזמרים במרחב הגלריה של המוזיאון, מוסיפה שכבות של עומק וערך לביצוע הכללי.

נושאים כמו: אבדן שליטה, להיות עבד של אלוהים, מרווח נשימה, שיח עם אלוהים, חיפוש מפתח, חיפוש אור, רייק…..כשהדהדו בחלל, יצרו התרגשות.

העיסוק הווקאלי והפיזי עם הקנון האמנותי הישראלי ומרחב הגלריה, מאפשר להתבונן בכוח והחיוניות של הטוהר בנפש שנרמסה תחת הכיעור וההרס במבט  של נחמה ויופי.

השירה,  בסגנון נאום על ידי חמישה קולות, מושכת במוסיקליות החזקה ובשכבות העשירות של משמעות.

הרקדן – הפסל הדינמי, מסייע להיכנס לעולם שבו הסטטי והדינמי מתערבבים תוך ראייה שגם ברווח שביניהם יש יופי חמקמק.

ההתמזגות של רכיבים מסורתיים ואוונגרדיים, יחד עם מרחבים אלקטרוניים וביטים, מוסיפה ממד דינמי ומרתק לכלל המופע.

הטקסט בשפה האנגלית, מציע נקודת מבט חיצונית על המנטליות הישראלית, ומשמש כשכבת המחשה מעניינת שמזמינה אותנו להתבונן קצת בריחוק בקרבות עצמיים ובאתגרים חברתיים  שקיימים תמיד אבל בתקופה ההזויה הזאת הם דינמיים בכול פיסה מחיינו עד כדי כך שאנחנו לעיתים שוכחים להתבונן במה שמצוי ביניהם.

ויש גם תקווה רק צריך לפתוח את הדלת, לזרום לגלות את האור ולהדליק אותו.

לסיכום

המופע הוא חוויה עמוקה ומרתקת, המציעה מבט חדש על יופי, אמנות ואינטראקציה אנושית.

היופי נמצא בכול מקום רק צריך לפקוח עיניים לפתוח אוזניים כדי לראות ולשמוע אותו, הוא לעיתים חמקמק ומתעתע ולעיתים גלוי וצועק.