מעשיות נתניהו: ממעשה למעשיהו

אבל עצוב לי לראות בן אדם שחי בסרט.
שאשכרה מאמין בשקרים שהוא מאכיל את ציבור ובעיקר את עצמו.
קשה לראות אדם מפוחד, מבוהל והיסטרי – בעיקר שהוא אמור לתפקד כמנהיג שלנו.
שלא מצליח להסתיר את העיניים, מבעד שכבות האיפור אפשר לראות שדמעו מוקדם יותר ולא כי קפצה לו בועת שמפניה לעין (או שכן?).

עצוב לראות איך הוא שולף פתגם אחרי פתגם.
מאמין שההגנה הכי טובה היא ההתקפה.
יורה חיצי רעל לכל הכיוונים ומאשים את העולם שהרצפה עקומה.

אבל מה שהכי עצוב לי זה לקלוט שעדין יש כאלו שמסתכלים עליו בהערצה, בעיניים בוהקות ולא מסוגלים כבר להבין את מה שכל ילד יודע:

המלך הוא עירום!

ובמסגרת פסטיבל מספרי הסיפורים של אגדות הילדים, אני מדמינת את ילדי מספרים בעוד שנים רבות לילדי ילדיהם על המלך ביבי הראשון:

"היה היה פעם, מלך ושמו ביבי הראשון שנהג לטוס במטוס פרטי ולשתות שמפניה ורודה ביחד עם אשתו שרה המלכה.
לא ילדים, אל תבלבלו עם שרה אימנו. היא לא היתה אמנו.
היא היתה אימא של הנסיכים יאיר ואבנר."
והילדים ישאלו בתום ילדותי: "באמת סבא, היתכן שככה אנשים חיו בדרום והמשיכו להצביע לו?
תגידי סבתא, איך יכול להיות שלא היה להם כסף לאכול והם עדין סגדו לו?"
וסבאסבתא יענו להם: "ילדים, ככה זה כשמאמינים שחיים באגדות, הכל יכול לקרות."