שיתוף הפעולה בין שתי הנשים מביא להן פרנסה – אנוצ'קה מוצאת קליינטים שזקוקים לתפירה ורבקה תופרת. ומה עושים בתקופה זו בשעות הפנאי? בשביל זה יש את הרדיו שמנעים את הזמן עם מעט מוזיקה. אך בעיקר צמודות השתיים לרדיו ומקשיבות לתכנית 'המדור לחיפוש קרובים'. בעוד רבקה ממשיכה לקוות שימצא שריד ממשפחתה, יום בהיר אחד נאמר ברדיו כי בעלה של אנוצ'קה, יעקב שחי בארה"ב מחפש אותה ואת בנם ומתכוון להגיע לישראל ולפגוש אותם. בעוד רבקה שמחה בשבילם, אנוצ'קה וניסן אינם מתרגשים ומייחלים לראותו. יעקב נטש אותם לפני שנים, כשניסן היה תינוק ונסע לאמריקה להגשים את החלום. הסיכום היה שהוא ישתקע שם ואז ישלח לאשתו ובנו כרטיסי טיסה שיבואו אליו. אך הכרטיסים מעולם לא הגיעו ובמקומם נשלחו ניסן ואנוצ'קה לעבור את השואה. האם ניתן למחול לבעל על נטישתו? האם בן יכול לסלוח לאביו שעזב אותו ולא שמר עימו על קשר? והאם רבקה בכל זאת תאתר שריד משפחה?
המחזה מתבסס על תסריט שכתבה נאוה סמל והפך לסרט בשנת 2013. כוכבי הסרט הם יונה אליאן, יחזקאל לזרוב והילה פלדמן בבימוי יהלי ברגמן ("צה"ל 1"). אך לטעמי עמוד היסוד העיקרי למחזה הוא ספרה של סמל, "פאני וגבריאל", רומן המבוסס על סיפור אהבם של סבה וסבתה של סמל. הספר מעביר בצורה מפורטת ומעמיקה קווים לדמותיהם של פאני (שבמחזה היא אנוצ'קה), גבריאל (שבמחזה הוא יעקב) וכן לדמויותיהן של יצחק ומימי (שבמחזה הם ניסן וגיטה), הוריה של נאוה סמל ושל הזמר הידוע, שלמה ארצי.
המחזה כתוב בצורה רהוטה, עם הומור פיקנטי ושוזר ביטויים ביידיש שאופיינים לתקופה זו כמו "שוורצע חייע", "פראנקים", "עוד שוורצע – העולם לא מספיק שחור?" (על המזרחים). הפאוזות הקלילות האלה עוזרות להקליל במעט את האווירה הקשה. וכמו שאמרה אנוצ'קה "קצת צחוק יפה לבריאות". יחד עם זאת, המחזה מביא שני סיפורי השואה. מצד אחד יש לכך חשיבות רבה. במיוחד לסיפורם של הניצולים היוונים שלא מוזכרים במיוחד.המיקוד הוא בעיקר בשואה בפולין. אך מצד שני, עומס המידע גורם לשני הסיפורים להיות חסרים במידע. סיפורן של רבקה ושריקה מגיע ככינור שני לסיפורה של אנוצ'קה והיה טעם לעבות אותו. גם סיפורה של אנוצ'קה חסר במידע – סיפור הכרותה את יעקב, נטישתו והישרדותה את השואה. מאידך, תהיותיי לגבי אמינות הסיפור של בעל שנוטש את משפחתו ומחליט אחרי כל כך הרבה שנים להגיע לפגוש אותם התבדו כשקראתי את הספר "פאני וגבריאל" שמסביר זאת בצורה מדויקת. לכן מומלץ מאוד לקרוא אותו אם רוצים להתעמק ולהבין את הדמויות בצורה מיטבית.
איה קפלן מצליחה ברגישות להפיח חיים בטקסט באמצעות תפאורה שגוון החום שולט בה ואביזרים אותנטיים לתקופה כמו רדיו ישן (יהודית אהרון), בתלבושות הנהדרות (ילנה קלריך), בתאורה המתוזמנת (קרן גרנק) ובמוזיקה הנפלאה (ליאור רונן) שמתמזגת עם שירתם הערבה של השחקנים במהלך ההצגה. החלק העיקרי בהצגה הוא השחקנים ופה הליהוק מוצלח במיוחד. מתן שביט ("דאנסטורי") הנאה והכריזמתי כניסן, הגר טישמן ("תאג"ד") כגיטה החיננית והמקסימה שכובשת את הצופים עם סיפורה האישי הקשה והמרגש, רינת מטטוב ("מישהו לרוץ איתו") אמינה מאוד כשריקה טובת הלב, בן יוסופוביץ ("חזרות") בתפקיד קטן אך כובש כבעל המכולת המאוהב ורובי פורת שובל נפלאה כרבקה השבורה נפשית. וכמובן סנדרה שדה ("סברי מרנן") כאנוצ'קה בתפקיד שתפור למידותיה. היא פשוט כובשת, מרגשת והכימיה בינה לבין רובי פורת-שובל מורגשת היטב.
בשורה תחתונה מדובר בהצגה שמביאה מידע היסטורי חשוב בצורה מעניינת, עם מעט הומור והרבה רגש. מומלץ מאוד!