זכרונות מחיים שלא חייתי
מאת עירית קינן
הוצאת פרדס
פרופ' עירית קינן , עסקה רבות בסגרת פעילותה האקדמית , במחקרים אודות השפעות חברתיות של המלחמה, אודות ניצולים מהשואה ששהו במחנות העקורים, טראומות מלחמה, זכרון קולקטיבי ועוד. ייתכן מאד ובחירתה בתחומים אלה נבעה ממניעים אישיים , לפיהם אביה, שנהרג בתאונת דרכים בהיותה חיילת בצבא , לא סיפר לה על קורותיו וגורל משפחתו בתקופת השואה. בספרה הנוכחי מתחקה פרופ' קינן אחר ההיסטוריה של אביה , כפי שמתגלה מיומן שלו שנמצא לאחר מותו.
"…מי שעיצבו אותם לצמתים מצילי חיים היו מי שלקחו בהם חלק. הקצין הגרמני, הרופא הצרפתי – היו אלה בני אדם שפניו העירומות של הזולת הניעו אותם לחוש אחריות לגורלו ולעשות מעש בנסיון להצילו מידי הגרמנים או שותפיהם הקרואטים. מה שהציל את חייו של אבא שלי היתה חבירתן יחד של המקריות, האישיות והאנושיות. הם היו חלק מהאמונה הבסיסית שעשתה אותו למי שהיה, אמונה בכוחה של רוח האדם ובכך שהבחירה בין טוב ורע היא בחירה אישית מתמדת….ללא קשר למוצאו ולנסיבות חייו"
פרפ' קינן מנהלת מחקר מעמיק בספר בהסתמך על הפרטים (הלא רבים) המופיעים ביומן , אולם כדרכה של חוקרת אקדמית היא עורכת נסיעות לאיזורים בהם שהה אביה , נפגשת עם אנשים , נוברת בארכיונים והתוצאה – ספר חכם , מקיף, מקצועי מעמיק ומרתק אודות בני אדם בעיתות מלחמה.
"בפליאה מעורבת בכעס אני חושבת על האופן שבו ראו בארץ את גורלם של הנספים והניצולים באירופה כדוגמה לחולשה, כיצד במשך שנים ארוכות "העניקו" את המילה גבורה רק ללוחמים בנש' בגטאות או עם הפרטיזנים, ועמידתם של בני משפחת קלדרון לימינו של אבא לי למרות כל מה שעבר עליהם ועד השימתם האחרונה ? כיצד לתאר זאת אם לא במילה גבורה ?"
לא הרבה נכתב על יהודי מקדוניה (דרום סרביה), ביוגוסלביה שחולקה ועברה מיד ליד , במשך שנים ארוכות של איבה בין העמים שחיו בגבולותיה.
פרופ' קינן מוסיפה גם הסברים היסטוריים לסיפור האישי של משפחת אביה. היא מציינת את הפרקים ההיסטוריים פונט אחר ותחת הכותרת "בסוגריים". בהיותם נפרדים מהעלילה, אך מהווים רקע להתרחשויות.
"מסע החיפושים שלי, חובק היבשת, שנולד מתוך האובדן המחיש לי עד כמה גדול החסר שליווה אותי מאז ילדותי לנוכח היעדר העבר של אבא שלי, ועד כמה רב ונותר הצורך שלי בחיבור מוצק אל השושלת האנושית שהולידה אותו ואותי. במהלך המסע חזרו אלי תחושות רדומות של ששרת קטועה, שצלקת כריתתה מנתקת אותי מחלק מהותי של העצמי שלי. התחוור לי שלמרות שנולדתי בארץ, דור שלישי מצד אמא שלי, בכל זאת אני צועדת על שורשי אויר, ומגע של אדמה חרוכה צורב את כפות רגליי, ההרגשה הכבדה הזאת נולדה אל נכון מאובדן המשפחה כולה, על ענפיה והסתעפויותיה"
ספר חשוב, קריא ומומלץ ביותר.
