מה כוחה של האהבה? מה היא נותנת לנו ומה היא מאפשרת?
לאהבה יש כוח מרפא חשוב. אם רק נדע לאפשר לעצמנו לאהוב ולקבל אהבה. לא רק אהבה רומנטית, אלא אהבה פשוטה של הבריות, נוכל להכניס שינוי אמיתי לחיינו. האהבה מכניסה את המחשבות החיוביות ומנטרלת מחשבות שליליות והרסניות.
היא מאפשרת לנו לראות את הנרטיב הטוב ולא את הנרטיב הרע והפוגעני בכל מצב וסיטואציה.
לפעמים רק עצם היותו של האדם נאהב על ידי האחר משחרר אצלו מועקה.
ספר זה, הנכתב על ידי המטפל גוף-נפש , אילן ארבל, מתאר את התנאים הדרושים לנו כדי לקבל את הכוח לשנות ולייצר שינוי בחיינו. הוא מספר את סיפורו ואת סיפורם האמיתי של ארבעה מטופלים שונים, שחיים בעיצומו של תהליך שינוי בחייהם.
דרך כל סיפור ומפגש שאילן מתאר בספרו הוא מפרט ומסביר תובנות על החיים. זהו ספר המהווה בעצמו טיפול ולמידה עבור קוראיו. דרכו תוכלו ללמוד על כוחה של האהבה, על רגשות האשמה, על מחוללי סבל, על חשיבות הכאן ועכשיו ועוד.
וקצת מהתובנות שהתחברתי אליהן בספר…
- הכלל קובע כי האנרגיה שבה אנו בוחרים להשתמש היא זו שחוזרת אלינו כל הזמן.
- גם אם אנחנו חולמים שאנשים סביבנו יקבלו על עצמם אחריות ויפסיקו לחולל סבל בחיינו, שהם יתחילו לאהוב אותנו ולכבד אותנו, להתחשב בנו ולדאוג לנו, בסופו של דבר נאלץ להביא אל חיינו בעצמנו את האנרגיה של האחריות ואהבה. עלינו להתחיל לעשות מעשים של שלום.
- כדי לשנות את צורת המחשבה שלנו, עלינו לפוגג תחילה את המחשבות המאשימות שבתוכנו. כדי שנוכל לפוגג את האשמה, עלינו להתנהג עם אחרים בדרך חדשה: להפסיק להאשימם ולחדול מלהיות אשמים מולם. במקום זאת, עלינו לתמוך במי שהם ולהעיד בפניהם על זכותם להיות שמחים ומאושרים.
- אחת התכונות החשובות שנדרשות לנו בחיינו היא היכולת לזהות מצבי סכנה אמיתיים ולצמצם אותו למינימום. בכל פעם שאנחנו נזהרים זהירות מיותרת, בין אם ממניעים אידאולוגיים או פסיכולוגיים, הרי שאנו כופים על עצמנו חיי מלחמה שיש בהם פחד, חרדה ומתח.
- אם אתם חשים שאין לכם על מי לסמוך ואתם חייבים להסתדר לבד, אם אסור לאף אחד לראות אתכם בחולשתכם, לא תצליחו לקיים קשר אמיתי. יכול להיות שיהיו לכם בני זוג, אך לא תהיה לכם זוגיות. יכול להיות שיהיה לכם חברים, אך לא תהיה לכם חברות. המון אנשים חיים עם בני זוג ללא זוגיות של ממש, או עם חברים ללא חברות של ממש. קשרים רגשיים מבוססים בעיקר על אנשים שסומכים זה על זה ומוכנים להישען. רק אנשים שמוכנים להתמסר באמת יצליחו לקיים קשרים רגשיים וזוגיות שצומחת ומצמיחה ומובילה את חייהם אל אותו מקום מופשט ובלתי נתפס שאנחנו נוהגים לקרוא לו אושר, או חיים מתוך אהבה.
המנגנון הזה הוא מלכודת. כדי ללמוד להפסיק להעמיד אנשים במבחן האהבה, עלינו לחוות בעצמנו, לפחות פעם אחת, חוויה מוצלחת שבה קיבלו אותנו ואהבו אותנו ללא מבחן. הבעיה היא שזה כמעט לא קורה, בעיקר משום שאנחנו לא מראים את החולשות שלנו בשום מקום. אנחנו בטוחים שאף אחד לא יאהב אותנו ולא יקבל אותנו אם נהיה חלשים, וכך אנחנו יוצרים ריחוק, שבתורו גורם לאנשים לפחד לאהוב אותנו.
- כל מה שיש להתייחס אליו זה כאן ועכשיו. מה שהיה כבר לא כאן ומה שיבוא עדיין לא כאן, וכשהוא יגיע הוא יהיה מה שיש עכשיו. אנחנו צריכים ללמוד לתת לעצמנו לחוות את ההווה באמת. לחוות את חוויות החיים בכל רגע ורגע, ורק את אותו הרגע.
- יש לנו נטייה להגדיר את מה שאין לנו על חשבון מה שיש לנו ומה שאנחנו רוצים שיהיה. כל עוד אנחנו חושבים במושגים המתמקדים במה שאין לנו, אין באפשרותנו להתקדם. כשאנחנו מבקרים את הזולת, אנחנו מוותרים על העיסוק בעצמנו.
אולי נשמע לכם שהמצב הוא הפוך: שאם לא נגיד מה חסר לנו לא נוכל להתקדם. זה נכון, אבל זה צעד ראשון בלבד בדרך לשינוי המיוחל. גם אם תגדירו מה חסר לכם, כל עוד לא תבקשו למלא את החלל בעזרת הדבר שחסר לכם, הוא לא יתמלא מעצמו. חשוב שנבקש להתמלא. חשוב שנבקש את העתיד שלנו.
מאחלת לכם קריאה מהנה ומעוררת השראה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
