על התנצלויות במערכות יחסים:
לא תודה.
לא משנה מתי ההרגל המגונה הזה התחיל, עכשיו זה זמן טוב לעצור.
אם בחרתי לתת את כעסי או את העלבון שלי אני חשה מוגנת ובסביבה אוהבת.
כמו כן אם מישהו הביע מולי כעס או עלבון הוא חש מוגן בחברתי.
כשאני כועסת אני מצפה לשיתוף פעולה
אך מוכנה להסתפק במרחק ובכבוד למרחב שלי להמשיך ולכעוס.
שיתוף פעולה עם הכעס אומר לריב, להתווכח, לתת קונטרה, קיר, משענת, עם האמת שנמצאת בצד השני. החלפת תדרים גלויה.
התנצלות היא ביטוי של אשמה
ועל אף שאני מוכנה להישבע שאני מרגישה מאנשים שהיו רוצים שאחוש אשמה ביחס למה שהיוותי מולם, אני מרשה לי לסרב להצעה הזו מתוקף היותי מושלמת.
וכן להצעה הנגדית שלהם להתנצל בפניי.
הכעס שלי והעלבון מבקשים להתרחק ממך על מנת לשוב אליי אלא אם הם מקובלים במרחב.
ואם הם מקובלים במרחב
אז כשאני אבטא אותם אני אשמע:
תודה.
תודה שמפנה אותי להרגיש אותי ב מלואי בנוכחות.
תודה שמעידה על קבלת אחריות.
הצטערות שהיא מתוך חזרה למקומי ומתוך החשבון שלי לעצמי, מאפשרת לתת הכרה ויש בה ממש.
וזו יכולה להגיע אחרי הרבה כבוד לעלבון ולכעס עד כדי תודה.
יצירת מרחב.
אהבה.
הדס ויסמן
