השפעתה של אלימות במשפחה על חלוקת הרכוש בגירושין

האם מגיע לגבר שניסה לרצוח את אשתו ליהנות ממחצית מכספי זכויות הפנסיה שלה, בעת גירושי הצדדים?

האם מגיע לגבר שניסה לרצוח את אשתו ליהנות ממחצית מכספי זכויות הפנסיה שלה, בעת גירושי הצדדים?, בפסק דין תקדימי שניתן על ידי בית המשפט העליון ביום 7.1.14, דנו בשאלה של השפעתה של אלימות קשה שננקטה בזמן הנישואין, על חלוקת הרכוש בהליכי הגירושין. האם אותו גבר זכאי על פי העיקרון שקיים בחוק, להתחלק עם אשתו במחצית זכויות הפנסיה שצברה האישה, כעובדת מדינה, נשאלת השאלה, או האם ניתן לקבוע בדומה לעיקרון שחל בדיני הירושה, בעניין הרצחת וגם ירשת או בדיני הנזיקין שאין החוטא יצא נשכר. נשאלת גם השאלה האם ראוי להעניש את הגבר פעם נוספת לאחר שבמסגרת הפלילית הוא נענש, והוא אף נאלץ לשלם לאישה כספים במסגרת תביעה נזיקית בשל מעשי האלימות וניסיון הרצח. ‏השופטת דפנה ברק-ארז, שכתבה את פסק הדין, מדגישה את הסעיף בחוק יחסי ממון, אשר מעניק בנסיבות מיוחדות לבית המשפט שיקול-דעת לדון בחלוקת הרכוש באופן שאינו שוויוני. בית המשפט העליון מבקש במסגרת פסק הדין להתייחס לתופעת האלימות במשפחה שכיום היא בגדר רעה חולה, כשכיום אין עוד ספק כי גם מערכת המשפט חייבת להתגייס להגנתם של קורבנותיה. אמנות בינלאומיות מטילות חובות על המדינות החברות בהן לפעול באופן אקטיבי להגנה על מי שסובלים מאלימות במשפחה . סעיף 6ב לחוק שיווי זכויות האישה, קובע כי "לכל אישה זכות להגנה מפני אלימות…". הביטוי המעשי הראשון לכך הוא בתחום המשפט הפלילי, זה כמובן אינו הביטוי היחיד לחובה להגן על נפגעיה של אלימות במשפחה ולהושיט להם עזרה. קורבנות של אלימות במשפחה זכאים לקבל סיוע במישורים נוספים. כיוון התפתחות חדש הוא ההכרה, במקרים מתאימים, באפשרות להגיש תביעות נזיקין בגין נזקים שנגרמו לקורבנות של אלימות והתעללות בתוך התא המשפחתי. השאלה שהתעוררה בפסק הדין של בית המשפט העליון, היא האם ההתפתחויות בכל הנוגע להכרה בנזקיה של אלימות במשפחה נשארות על סיפם של ההסדרים הרכושיים הנוגעים לתא המשפחתי, או משפיעות גם עליו. נקודת המוצא לדיון בשאלה זו, היא, כפי שצוין, שלילת ההתחשבות בשיקולים של אשם במערכת היחסים הזוגית לצורך ההסדרים הרכושיים.
עם זאת, לכאורה, אלימות המבקשת ליטול את הנפש או התעללות קשה וקיצונית אינה רק בגדר "אשם" במערכת היחסים בין בני הזוג. ראשית, היא פוגעת קשות בזכות לחיים ולשלמות הגוף, עד כדי איונה, ומהווה הפרה של נורמות יסוד של המשפט הפלילי. שנית, היא מבטאת שלילה מוחלטת של אנושיותו של הקורבן, מנקודת מבטו של התוקף. בכך, נשמט תנאי מקדמי בסיסי לקיומה של מערכת יחסים כלשהי בין בני הזוג. אירוע או מסכת אירועים מסוג זה אינו משפיע על איכותה של מערכת היחסים בין בני הזוג. הוא מאיין לחלוטין את הנדבך הקיומי שעליו היא מושתתת – הכרה בזכות הקיום של הצד האחר למערכת היחסים. מצבים אחרים המעכירים ואף מרעילים מערכת יחסים בין בני זוג עלולים להוריד את איכותה, אך אינם מאיינים אותה לחלוטין. בכך מביע בית המשפט עמדה חדשנית על תפיסה מקסימלסטית לגבי מוסד הנישואין והציפיות ממנו – לשוויון, שיתוף והגשמה אישית. וכן את החשיבות וזכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף, כשבית המשפט מדגיש שמדובר בזכות העומדת לעצמה, ואינה תלויה במערכת היחסים הזוגית. לכן, ניסיון לפגוע בה אינו נגוע רק ב"אשם" במערכת הזוגית. בכך הוא שונה מהתנהגויות שיש להן משמעות רק בהקשר הזוגי או המשפחתי (כדוגמת בגידה). יודגש, כי הדברים אמורים אך בפגיעה בזכות שעולה כדי שלילה מוחלטת של אנושיותו של בן הזוג האחר. על ההתייחסות המיוחדת למצבים של אלימות במשפחה כשיקול שעשוי להשפיע על איזון משאבים בין בני זוג ניתן ללמוד כעת גם מנוסחו של סעיף 5א לחוק יחסי ממון שנוסף בתיקון מס' 4. תיקון זה, מסמיך את בית המשפט להקדים את מועד איזון המשאבים לתאריך מוקדם יותר ממועד פקיעת הנישואין במצבים שבהם קיימת תשתית עובדתית מבוססת לכאורה לאלימות.
חשוב להדגיש, כי עמדה זו של בית המשפט העליון שמורה למקרים קיצוניים יחסית,
ובכל מקרה יהיה על בית המשפט לבחון, בכל מקרה ומקרה שבו הוא יתבקש להפעיל את שיקול דעתו, האם האלימות החמורה והקיצונית שלה נטען היתה אירוע בודד, או מסכת מתמשכת של אלימות והתעללות. אכן, אף אירוע אלימות בודד הוא חמור מאין כמותו ומהווה פשע בר-ענישה, ועשוי לעלות, במקרים המתאימים, כדי שלילת אנושיותו של הקורבן מהיבטו של התוקף. אולם, אין בו כדי לאיין את מערכת היחסים ששררה בין בני זוג עד אותה עת, ומכאן שלא נשמט הבסיס לאיזון משאבים ובן הזוג התוקף יוכל עדיין לטעון לחלוקה שווה ביחס לנכסים שנצברו – על מנת שלא נימצא שוללים בדיעבד משאבים שהיו תולדה של מערכת יחסים תקינה וביטאו מאמץ משותף של בני הזוג. לעומת זאת, כאשר האלימות ליוותה את חייהם של בני הזוג כצל, יכול להימצא בסיס לטענה, במקרים מתאימים, כי היא עלתה כדי שלילת אנושיותו של הזולת לאורך כל התקופה שבה נצברו הנכסים, עד כדי הענקת "מגן" כנגד דרישת התוקף לזכויות בנכסיו של הקורבן, חרף העובדה ששלל את אנושיותו. לפיכך, באותם מקרים חריגים וקיצוניים שבהם יסברו בית המשפט כי הונח בסיס ראייתי איתן לכך שהופעלה אלימות העולה כדי שלילת אנושיותו של בן הזוג האחר, יהיה עליו לקבוע לא רק האם הדבר צריך להשפיע על איזון המשאבים, אלא גם מהו המועד שממנו ואילך יוצאו נכסים מסוימים של הקורבן מגדרו של האיזון. שנית, הגם ששכר עבודה או זכויות פנסיה הם נכסים התלויים באנושיותו של האדם הזכאי לקבלם, הנחת היסוד של חוק יחסי ממון (וקודם לכן, של הלכת השיתוף בין בני זוג במתכונתה העדכנית) היא שהפקתם נובעת מן המאמץ המשותף של שני בני הזוג – גם זה של בן הזוג האחר שעבד במקום עבודה אחר או עבד במשק הבית בלבד. מבחינה זו, אין להכיר בכלל גורף הגורס שכאשר איזון המשאבים המבוקש נוגע לשכר עבודה או פנסיה אירוע של אלימות מצדיק שלילת איזון המשאבים בו מניה וביה, מאחר ששכר העבודה או הפנסיה הם "של" הזכאי לקבלם. ממילא אין להסיק מהאמור כי יש לשנות מההלכה הנוהגת לפיה באופן רגיל שכר עבודה ונכסי פנסיה יחולקו באופן שוויוני בין בני הזוג, בלא להידרש לבחינה של התרומה הכלכלית הישירה של כל אחד מהם. יחד עם זאת, זכויות אלה מבטאות גם את אנושיותו של בעליהן, וזוהי עובדה שניתן להביא בחשבון (בהשוואה לנכסים שבהם המימד האישי בולט פחות) באותם מקרים חריגים אליהם התייחס בית המשפט העליון. חשוב לציין, כי פסק הדין של בית המשפט העליון התייחס לשאלה ה"טהורה" של השפעת אלימות קיצונית על איזון המשאבים בין בני זוג בלבד. הנחתו של בית המשפט העליון היתה שאלימות זו לא היתה בעלת השלכות כלכליות ישירות על יכולתם של בני הזוג להתפרנס בעתיד או על הזכויות שצברו עד כה. ראוי להדגיש, אפוא, כי באותם מצבים שבהם ניתן להוכיח כי אלימות שננקטה השפיעה על מצבו הכלכלי של הקורבן – מבחינת יכולתו להתמיד בעבודה ולצבור זכויות, למשל – הרי שברי כי ניתן להביא עובדות אלה בחשבון במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט לפי סעיף 8 לחוק יחסי ממון. המקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב לבחינת היבטים כלכליים רלוונטיים לאיזון המשאבים בין בני הזוג, ולא יכול להיות ספק, שלאלימות עשויה להיות גם השלכות על מצבו הכלכלי של הקורבן (למשל, אם נאלץ להפסיק לעבוד).

תבור גולדמן, עורך דין נוטריון ומגשר
עורך דין נוטריון ומגשר תבור גולדמן מנהל תיקי גירושין מורכבים בחיפה ו בתל אביב בדגש על יחס אישי וצמוד.עורך הדין נוטריון ומגשר תבור גולדמן עוסק משנת 2004 בתיקי גירושין מורכבים ודיני משפחה. בעל ניסיון ומיומנות רבה בניהול משא ומתן והליכי גישור במשפחה, הסכמי גירושין מורכבים, חלוקת רכוש הופעות בבתי משפט, בג"צ ובתי הדין הרבניים, עוסק בניהול תיקים רבי היקף בתחום דיני משפחה, גירושין, מקרקעין, מושבים וקיבוצים. מסוגלות הורית, הסכם ממון גישור, והכנת צוואות מורכבות בתל אביב ו בחיפה. עורך דין תבור גולדמן חבר מן המניין בלשכת עורכי-הדין בישראל משנת 2004, נוטריון בעברית ובאנגלית ומגשר משפחה מוסמך. בעל הסמכה לערוך ייפוי כח מתמשך, הנחיות מקדימות לצורך מינוי אפוטרופוס ומסמך הבעת רצון על פי חוק. בעל תואר L.L.B בהצטיינות, במשפטים ולימודי מנהל עסקים וכלכלה, שירות צבאי כקצין ארגון רפואה ומפקד רפואה במילואים בדרגת רב סרן – קצין מצטיין. בן למשפחת מייסדים, מראשוני העלייה הראשונה מ-1882 בארץ ישראל. עורך דין תבור גולדמן בעל ניסיון מרשים בגירושין, בניהול משא ומתן, הסכמי גירושין מורכבים, חלוקת רכוש הופעות בבתי משפט ובתי הדין, עוסק בניהול תיקים רבי היקף בתחום דיני משפחה, גירושין, מקרקעין, מושבים וקיבוצים. מסוגלות הורית, הסכם ממון גישור, והכנת צוואות מורכבות בתל אביב ו בחיפה.נייד: 050-2040222דואר אלקטרוני: tavorlaw@gmail.com