ביום שבת סיפרו לי מהמעבדה, שהופרו 10 מתוך ה13. שאלתי מה קרה ל3 הנוספים, קיבלתי תשובות מגומגמות, שאי אפשר להפרות את כולם. אז למה שאבו את אלה שאי אפשר להפרות? תאוריות קונספירציה של גניבת ביציות וניסויים בשיבוט הציפו לי את המוח. אולי כדאי לבדוק סכוזופרניה פרנואידית. מצד שני… אם אתה משוגע, זה לא אומר שלא רודפים אחריך. הצחקתי את עצמי. כרגיל, יש בדיחות שרק אני מבינה. מזל שלא שיתפתי מחשבות. לתהל יש 10 אחים. היא תמיד רצתה 10.
ביום רביעי, כשהעוברים שלי היו בני 5 ימים, בחרו את החזק- הגדול- החתיך מכולם (או בקיצור, את הרקולס) והניחו אותו בעדינות רבה ברחם. הפעם ללא הרדמה. ד"ר עצמון הופיע במכנס שחור, חולצה שחורה ועניבה שחורה עם נקודות. היום חתיך מהרגיל. נזכרתי שתהל שאלה אותי אולי אני רוצה להתחתן איתו, כששמעה במקרה שיחה ביננו ברכב יום לפני השאיבה. היא החליטה שהוא נפלא בשבילי. עניתי לה שהוא הרופא שלי. ונראה לי שהוא בכלל נשוי. והסמקתי. היא בסוף תצליח לשדך אותי.
שוב בדקו שאני- אני, ושוב נשכבתי על המיטה ברגלים מפושקות. הייתי עם שמלת הג'וקים השחורה שלי. האחות שעזרה לד"ר עצמון התלהבה. סיפרתי לה שהכנתי בעצמי, נזכרתי שיש לי זבוב בכיס. הוצאתי ונתתי לה אותו. הסברתי איך להדביק, והזהרתי שלא לגהץ את ההדפסה הזהובה. היא ממש שמחה. ממו לשמור בכיס עוד כמה למתנות. הכנתי כל כך הרבה.
אחרי הפרוצדורה דר עצמון ארז את עצמו בזריזות ויצא מהחדר. יצאתי גם אני לחדר הסמוך, ולבשתי חזרה את התחתונים, חייכתי שוב- הסיטואציה החפוזה הזאת… עמדנו במזדרון, והוא הסביר לי עוד דברים שאני לא זוכרת. רשמתי איזה כדורים אני צריכה לקחת. קיבלתי מכתב שחרור וניסיתי לסיים את השיחה לפני שירגיש בחוסר הנוחות שלי. לא בטוח שהצלחתי להסתיר. אולי הייתי צריכה לבחור רופא פחות יפה. נזכרתי שהיה אחד מתולתל במזדרון, ואז התחלחתי מהמחשבה שיגע בי. גם עם כפפות. או שיסתכל עלי. או להסתכל עליו. מיהרתי להסיט את המבט. משהו באישיות שלו דוחה. העיניים מגלות הכל.
אני זוכרת שד"ר עצמון העיר בחיוך שובה שכל התהליך הייתי לא ממש ממושמעת. או משהו כזה. חייכתי. מאיפה להתחיל. נחמד מצידו לחשוב שבחיים שלי לא קורה שום דבר חוץ מזריקות לבטן וכדורי הורמונים. הדבר היחיד ששאלתי דקה אחכ, היא אם מצב נפשי יכול להשפיע על השתרשות העובר, והוספתי שאני עומדת לפני משפט שלישי עם הגרוש שלי. לא היה נראה שהוא רוצה לשמוע פרטים או לנחם אותי. אני רציתי לרמוז לו שיש לי חיים מלאים, אין לי רגע דל והכל קורה לי במקביל. ואני לא מוותרת על שום דבר. כל דבר מטופל בזמנו. ההורמונים והזריקות בעדיפות עליונה, והם משתלבים בתוך חיים מלאי אירועים משמעותיים לא פחות.
שאר העוברים הוכנסו להקפאה. או חלק.
ועכשיו סופרים. בעוד שבוע יבדקו את ערכי הבתא, לראות אם ההריון הושרש. בקבוצות הפייסבוק הנשים לא מבינות איך יכול להיות שהוחזרו עוברים לא ביום הביוץ. אני סומכת על ד"ר עצמון. אפילו שאני לא יודעת אם אני בקבוצת הניסוי או בקבוצת הידע שאחרי הנסיונות.