הרהורים על "יום האישה"

התייחסות שיווניות אל בני האדם באשר הם, עשויה להוביל אותנו להחלפת "יום האישה" ב"יום האדם". יום בו נקדם הקשבה, כבוד הדדי ושיח שיוויוני

התייחסות שיווניות אל בני האדם באשר הם, עשויה להוביל אותנו להחלפת "יום האישה" ב"יום האדם". יום בו נקדם הקשבה, כבוד הדדי ושיח שיוויוני

"יום האישה" מעורר בי מחשבות. אני רואה את הכתבות והאירועים אשר הולכים ונרקמים. עצרות, תוכניות, מפגשים. בחנויות מציעים שלל מתנות ל"יום האישה", מכוונים לבני זוג וילדים שירכשו ויביאו תשורה. ואני, אני במחשבות אודות נחיצותו של יום זה.
אין לי ספק כי על כולנו כ"חברה" מוטלת עוד עבודה רבה לעשות ולפעול על מנת לייצר שינוי בכל תחומי החיים בנוגע לנשים. להתבונן על עולם העבודה, מפת התעסוקה בה נמצאות נשים, בעולם האקדמיה והרפואה, בשלטון המקומי ובפוליטיקה, לבחון עד כמה נשים לוקחות חלק בעולמות אלו ומשתכרות באופן שווה לגברים בתפקיד מקביל. עם זאת, אני חושבת שנכון יותר יהיה לפעול ליצירת תשתית בנוגע לתפיסת "האדם" בכלל.
תפיסת האדם כשווה ערך מעצם היותו אדם, ללא קשר למינו, לצבע עורו, לנטיותיו המיניות או לכל מובחנות שהיא. לייצר תפיסה שיוויונית אשר תבוא לידי ביטוי בחינוך, בשפה, בשיח הציבורי, בספרות, בספרי ילדים, בתוכניות טלביזיה, בפרסומות לפעול לכך שבכל התחומים בהם קיימת התייחסות לבני אדם, היא תהייה התייחסות מתוך תפיסת שיוויון ערך האדם.

צילום: Gabby K  אתר Pexels

הייתי רוצה שתעשינה פעולות שהן אינן תגובה למשהו, שהן אינן נגד משהו אלא, שהן חותרות לחזור לאחור, לבסיס – לתפיסה הבסיסית של בני אדם כשווים מעצם היותם בני אדם. לחשוב כיצד נוכל להנחיל, להשריש ולהזרים בכל עורקי החברה שלנו ובכל תחומי החיים שלנו התייחסות שיוויונית אל בני אדם, כבני אדם. התייחסות שאינה מתחילה מנקודת המוצא של היותם בני מין מסויים, מאמינים בדת כלשהי או בעלי נטייה מינית מסויימת, נקודת מוצא שהעומד מולי הוא אדם.

נדמיין את עצמנו מדברים עם אדם בחשיכה מוחלטת, כאשר חוש הראיה שלנו אינו מספק לנו אינפורמציה ומידע זה אינו פוגש במוחנו בתבניות חשיבה המשפיעות על החשיבה ועל השיח שלנו.

הנחת תשתית של חשיבה אשר תזרום בכל עורקי החברה שלנו תסייע לבניית הכרה בכך שאנשים שווים מעצם היות אנשים. מתוך כך נגזר שיוויון בין גברים ונשים, בין אנשים בני דתות ואמונות שונות, בין אנשים בעלי צבע עור שונה ונטיות מיניות שונות, בכל תחומי החיים.

כאשר אנחנו נגדל את הילדים שלנו לאור דרכי חשיבה אלו, נדבר בבית הספר ובמקומות העבודה שלנו בשפה שהיא שיוויונית, אולי פחות נידרש ל"יום האישה" אלא, נציין את "יום האדם". יום בו מקדמים שיח מכבד, הדדיות, הקשבה, הבנת התפיסה הסובייקטיבית ופיתוח מיומנויות של תקשורת מקרבת.

לא נזדקק ל"יום האישה" כי ננחיל מן היסוד את האמונה בכל אדם באשר הוא, את האמונה שלו בעצמו, ביכולות ובמסוגלות שלו, אשר נגזרות מהאדם שהוא ולא מהיותו גבר או אישה, דתי או חילוני, ערבי או יהודי, הומו או סטרייט ועוד הבחנות אשר קיימות בקרבנו.

 

צילום: אתר Pixabay

אני מכוונת ליוזמה וליצירה שהיא באה מתוך עצמה ולא כתגובת נגד  – לא "יום האישה" כי נשים הופלו לרעה, לא "יום האישה" כי נשים משתכרות פחות מגברים, לא "יום האישה" כי יש פחות נשים בתפקידים בכירים באקדמיה. אלא, "יום האדם" בו נלמד אנשים להכיר את עצמם, להאמין ביכולות שלהם, להתנסות מתוך מקום של בחירה אמיתית ולא מתוך הסללה עליה צמחו מבית. ננחיל בחינוך שפה ושיח שיווני ואז פחות נדרש בלוח השנה שלנו לימים כפיצוי.

לצד זה, ראוי שכל מנהל/ת כל מי שמוביל אירגון יוביל באירגון שלו תפיסה שיווניות, בלתי מפלה בין בני אדם בכלל.

את כל אלו נוכל לעשות כאשר נגדל כאן ילדים אשר אינם מצמידים תכונות אופי והתנהגות לאנשים ממגדר מסויים, מצבע עור מסויים, משיוך עדתי או מיני.

בואו נשאיר את מרחב הבחירה פתוח לבחירה אמיתית."יום האדם", זה בידיים שלנו

יהודית אוליבר הדרכת הורים / הנחיית קבוצות / הרצאות

יהודית אוליבר - הדרכת הורים
נשואה ואמא לארבעה. מתגוררת באבן יהודה. מדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך. מומחית בהדרכת הורים למתבגרים ובהדרכת הורים לילדים בעלי קשיי קשב וריכוז. מרצה, מלמדת וכותבת הורות. מדריכה הורים באופן פרטני, מנחה קבוצות הורים וסדנאות. מאמינה גדולה ביכולת של הורים לעשות שינוי מייטיב במשפחתם בתהליך קצר מועד.