הנושא של הסדרת נושא המזונות עלה בשנים האחרונות על סדר היום הציבורי בעקבות ועדות ציבוריות שקמו בנושא ופסקי דין תקדימיים של בית המשפט, ובפרט של בית המשפט העליון שפסק בשנת 2017 פסיקה תקדימית בהרכב של 7 שופטים שדנו בגלגול שלישי בתיק שעסק במזונות ילדים שהיו מעל גיל 6 באחריות הורית משותפת וזמני שהות אצל שני הורים שמרוויחים שכר דומה, כשנקבע על ידי בית המשפט העליון כי אין עוד חובה על האב לשאת במזונות הילדים הקטינים אלא מוטלת חובה על שני ההורים בהתאם להכנסותיהם ולזמני השהות שלהם עם הילדים. פסיקה זו אף הגבירה את חוסר הוודאות בהליכי הגירושין והובילה אף למאבקים בנוגע למרוץ סמכויות בנוגע למזונות ילדים בין בתי המשפט ובתי הדין הדתיים שבהם פסיקת המזונות לעיתים שונה באופן מהותי. עם זאת, נושא המזונות לא הוסדר עד היום בחקיקה היוצרת וודאות ומתווה עקרונות מנחים לשאלות שבמחלוקת. בעיקר בשל מחלוקות פוליטיות.
לאחר שכבר בשנת 2012 פורסמו המלצות הוועדה בראשותו של פרופ' פנחס שיפמן אשר מונתה על ידי שר המשפטים, מר חיים רמון, עוד בשנת 2006 מטרתה של הוועדה הייתה בחינת נושא מזונות הילדים במדינת ישראל. צורך זה עלה על רקע אימוץ מתמשך של עקרונות היסוד של אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד וקליטתם במשפט הישראלי. הועדה גיבשה הצעת חוק מהפכנית לאחר קיום דיונים רבים וביצוע מחקר משווה בנושא המזונות במדינות רבות בעולם, הומלץ לקבוע מודל שבו האחריות הטיפולית והכלכלית בילדים מן הדין שתחול עקרונית באופן שווה בין שני ההורים. בכך שינתה הוועדה את הנוהג הקיים של חלוקה מגדרית בכל הקשור לגידולם וכלכלתם של הילדים והצעת החוק אותה גיבשה הוועדה מהווה נקודת מפנה במזונות הילדים כשנקודת המוצא בהמלצות הועדה היא בדגש על אחריותה של המדינה להבטיח שההורים ימלאו את מחויבותם לתמיכה כלכלית בילדיהם. לפיכך, במקום שמזונות הילדים יהיו חלק מהמשא ומתן וההתדיינות בין ההורים בעת הגירושין, נקבע בהצעת החוק מטעם הועדה, שעל המדינה להבטיח שהילד יקבל את התמיכה הכלכלית שלה הוא זכאי, בלי קשר להסדר הממוני בין הוריו בגירושין. ובכך לשנות את האבחנות שנהוגות כיום בישראל בין דיני מזונות הילדים לפי הדינים הדתיים השונים, בין ילדים בגילאים שונים ובין אב ואם, באמצעות נוסחה קבועה ושווה שתחול על כל הילדים בני הדתות השונות, ללא הבדל גיל ובאחריות שני ההורים כפי שבמדינות רבות כיום המזונות נקבעים על פי נוסחה ברורה וקבועה.
הנוסחה שהוועדה קבעה ניתנת, בדרך כלל, להפעלה פשוטה ונוחה ללא צורך בריבוי התדיינות, ממנה סובלים בראש ובראשונה הילדים עצמם. והוצע להשתית את זכות הילד לתמיכה כלכלית כזכות עצמאית שלו ששני הוריו אחראים למימושה. ולקבוע כי זכות הילד למזונות מהוריו היא עד הגיעו לגיל 21. כשההורים יישאו בתמיכה הכלכלית לפי שיעור הכנסת כל אחד מהם ולפי הזמן שהם מקדישים לטפל בילד, לפי נוסחה כלכלית שתקבע בחוק. הומלץ כי הדינים הדתיים שחלים על נושאי המעמד האישי לא יחולו על מזונות הילדים. לאור הצהרת שר המשפטים והתמיכה הרחבה בכנסת לשינוי, יש לקוות שאכן המדינה תצליח להסדיר באמצעות חקיקה ממשלתית את נושא מזונות הילדים מבלי להיכנע ללחצים פוליטיים כשטובת הילדים תעמוד לנגד עיני המחוקק.