ההיסטוריה שלי – חת'כת היסטוריה

ב-1.9.1939 כשמטוסים גרמניים החלו להפציץ את פולין
אחת הפצצות נחתה (ולמזלנו לא התפוצצה) בחצר הבית שברחוב קוליובה בעיירה הציורית הקטנה חלם, הבית בו אימי נולדה וגדלה. (אתם זוכרים שחלם היא עיר החכמים, נכון? ;-)‏ )
זה היה רגע מכונן בהיסטוריה שלי, בהיסטוריה של משפחתי. בהיסטוריה של העם היהודי.

ההסטוריה שלי - חתכת היסטוריה - תמונת נושא
ההסטוריה שלי - חתכת היסטוריה - תמונת נושא

אמא שלי, בלהה, בת לחנה ושמואל, ואחות לצביה. נולדה וגדלה כאמור, בחלם.
וביום הזה, בו החלה הפלישה של גרמניה לפולין, סבא שמואל הבין בחוכמתו ורגישותו ששום דבר טוב לא ייצמח במקום הזה. והחליט לברוח.
סבא הזמין עגלון עם עגלה וסוסה, הם ארזו מיטלטלין, כמה שיכלו, ועזבו את הבית. סבתא וצביה התינוקת בת השנתיים ישבו בראש העגלה, סבא ואמא בת החמש ו-3 חודשים צעדו לצד העגלה.
כך הסתיימו החיים הנוחים כפי שהכירה אותם הילדה הקטנה, שנותקה באחת מחדרה הנוח, ממיטתה הרכה, מהצעצועים, מגן הילדים והחברים, מהדודים, מהמשפחה, מכל מה שהכירה עד אז.

ההיסטוריה שלי - חת'כת היסטוריה, תמונתה של אמא בגן הילדים, 1939 חלם, פולין

ינואר 1939, סבא שמואל שולח את התמונה לאחיו יעקוב שחי בארץ בפתח תקווה וכותב בגב התמונה: "תמצא בקלות את פניה של ביתי, הילדה היפה בגן הילדים" (אמא הילדה עם הסרט הלבן, החגיגי והגדול על ראשה. בת ארבע וחצי כאן)

הם נדדו כך עד שהגיעו לעיר לוצק (הפולנית) מהצד השני של הגבול עם אוקראינה. כשהרוסים כבשו את לוצק, המשטרה החשאית שלחה את האנשים שהיו בה למחנות עבודה בסיביר.
הם עלו על רכבות משא, ויצאו למסע שנמשך חודש ימים!! 30 ימים ברציפות, לסיביר. אחרי שנה בסיביר הקפואה יהודים אמריקאיים פדו את העובדים במחנות העבודה האלו, והם נשלחו ברכבות למקום לא ידוע. אחרי שלושה שבועות מצאו את עצמם באוזבקיסטן וקירגיסטן.
באפריל 46' עם תום המלחמה (אחרי 5 שנים בקירגיסטן) הם קיבלו אישור הגירה מרוסיה לפולין.
ואחרי שלושה חודשים הם עברו למחנה עקורים (היום קוראים לזה פליטים) בברלין.
שנה לאחר מכן, באפריל 47' הם קיבלו סרטיפיקטים, אישורי עלייה לארץ.
ביוני 47' אמא חגגה את יום הולדתה ה-13, הם עלו על רכבת של צבא ארצות הברית לכיוון הנמל במרסיי שבצרפת.

ההיסטוריה שלי - על הרכבת למרסיימשפחת שרגל (Shargel) יוני 1947 – מימין: צביה, חנה, בלהה, שמואל

וביום 1.9.1947, אחרי שמונה שנות נדודים, הגיעו על אוניית המעפילים TETI אל נמל חיפה.
בנובמבר הם כבר היו בפתח תקווה, בה היכו שורשיהם, קרוב לבני משפחה שהגיעו לישראל לפני המלחמה, בעליות הראשונות.

1.9.1947 האונייה טטי - חת'כת היסטוריה, המשפחה שלי

אוניית המעפילים TETI שהביאה את משפחתה של אמי, בבטחה, אל חופי נמל חיפה ב-1.9.1947

.
אמא ואבא היו שותפים להקמת המדינה. תחנות בדרך בהיסטוריה הפרטית של המשפחה שלי:
> פלמח (חטיבת הנגב) כיבוש אום רשרש.
> הגרעין (צופי תל אביב) מקים את קיבוץ תל רעים בנגב
> חתונה בתקופת הצנע (בתקופה בה נתנו במתנה סט של 6 כפיות, וכדי לאפות עוגה אספו את תלושים ונקודות מהפנקס של ההקצבה ואגרו סוכר, קמח, ביצים ומרגרינה…)
> אבא סטודנט לרפואה במחזור הראשון של ביה"ס לרפואה באונ' העברית בירושלים, אמא מפרנסת כמנהלת חשבונות באוניברסיטה העברית.
> עוברים לגור בקיבוץ מנרה, שם אבא הוא הרופא האזורי של ישובי הצפון, מתוך שליחות וחזון להגנה על יישובי הגבול הצפוני.
> אבא מפקד הרפואה של מרחב שלמה (סיני)
> אבא מקים את ביה"ח בצור וצידון במלחמת שלום הגליל.
ועוד ועוד.

1949 - חת'כת היסטוריה - המשפחה שלי - אמא ואבא זוג צעיר בקיבוץ תל-רעים

זו התמונה של הורי שאני הכי אוהבת. זוג צעיר 1949 חוגגים את הקיץ הישראלי, בארץ משלהם עליה לחמו, בהקמת קיבוץ תל רעים. אמא בת 16 אבא בן 19, ייקח עוד שלוש-ארבע שנים עד שיתחתנו. אהבה ועשייה משותפת בחדווה

.
אימי השקטה, הנדיבה, המוכשרת, החכמה, החרוצה, האחראית
אחרונת הניצולות, זיקנת השבט שלנו
הקימה שבט לתפארת, של ממשיכי הדור. שנטועים עמוק בישראל.
שנמצאים בחזית העשייה, בכל מה שהם עושים
וגם השבט הזה, שקם כאן, שעושה, פועל, נלחם, מרפא, מטיס, עוזר, מלמד, פועל, בונה, מלווה, תומך, מדריך
חוזר תמיד להתכנס תחת כנפיה של אמא בשביל איזה…
✔ כרעמזאלע טוב
✔ מרק עוף מנחם עם איטריות (לוקשים/לוקשן)
✔ חג אינו חג בלי הקניידעלאך והקרעפלאך והגעפילטע פיש של אמא
✔ אנחנו אנשי העסקים המצליחים, עדיין צריכים את עזרתה של אמא, בהסרת כתמים עקשניים מחולצותינו
✔ ונעזרים בה בתיקון תפר סורר שנפרם
✔ והילדים שלנו, לא יכולים לסיים ארוחה בלי עוגת השכבות של סבתא בלהה.
.
אמא, מאחלים לך בריאות שלמה, נחת, אוהבים ומלאי הערכה ותודה

בסך הכל רציתי להעלות כמה תמונות מפולין ומהמלחמה
יצא חת'כת פוסט. מבטיחה להעלות לבלוג…

והכל התחיל משיחה עם יהלי, שפתאום התחיל לדבר על זה שהיטלר (החרא, כאמור) רצה לשלוט בכל העולם, והוא אסף את האנשים שהוא לא רצה, בבתים צפופים מאחורי גדר שקוראים לה גטו, שם להם תג (מביאה דברים בשם אומרם) שכתוב עליו יהודי, וגרם להם לעבוד כמו עבדים אצל פרעה, רק עוד יותר גרוע כי הוא גם לא נתן להם לשתות מים… אז סיפרתי לו שהסבתא הפרטית שלו הגיעה משם…

ופתאום הכל התחבר לי, יהלי בגן חובה.
גם אמא היתה אז, לפני 76 שנה בגן חובה כשהכל התחיל.
סליחה, נהיה לי טיפה מטושטש בעיניים, אז אני אפסיק כאן ברשותכם

 

 

בתמונה רואים אותי ואת אימי וסבתי ליד הבית שבעיירה חלם, פולין בשנת 1986

 מאי 1986, אני אמא וסבתא חנה לצד הבית ברח' קוליובה 64, חלם פולין  – … –  מרץ 2015 ליל הסדר אמא ואני

 

 

פוסטים נוספים על אמא, ועל ההיסטוריה שלי:
זה סופם של חכמי חלם – כאן
על עגילים, שואה ותקומה – כאן