המסע של צילקה / הת'ר מוריס
מאנגלית: דקלה פרידמן
סיפורת
360 ע'
הוצאת "שוקן"
..
לאחר רב המכר "המקעקע מאושוויץ" שטילטל וזיעזע, הוציאה שוקן גם את ספרה השני של הת'ר מוריס , באותו נושא – "המסע של צילקה",
סיפורה של צילקה הוא סיפורה של נערה שעד גיל 16 חיה חיים שלווים ויפים ואפילו מרידות קטנות ופינוקים של בת עשרה ככל בת עשרה.
עד שהתהפך עולמה ועולמם של יהודים רבים אחרים.
צילקה נלקחת לאושוויץ-בירקנאו עם אחותה ואמה. מפקד בירקנאו מתפעל מיופייה ומפריד אותה משאר האסירות.
צילקה שרדה בזכות זה, אך הפכה למושא שנאה של האחרות הרואות בה משתפת פעולה אכזרית.
אחותה מתה מטיפוס ואמה, מול עיניה, נלקחת אל תאי הגזים, אל מותה.
בשיניים חשוקות ובכוח חיים ואומץ רב היא מנהלת שם את חייה. הופכת למנהלת הביתן שחייבת להראות רוע ואכזריות מול הנאצים ובינה לבין האחרות מנסה לסייע ולגלות חמלה.
אך הן אינן סולחות ומתייחסות אליה כמשתפת פעולה.
היחידות שמבינות ועומדות לצידה הן חברותיה גיטה ודאנה איתן היא נפגשת והן מפטפטות ומעלות זיכרונות, מחפשות מעט חום ואור בחיים הבלתי נסבלים האלה:
,,גיטה אוהבת את לאלי.." מזמרת צילקה לחברותיה, ומאפשרת לאור השמש ולחברות ביניהן להעלים לרגע את הזוועה המקיפה אותן" (ע' 96)
אבל על קירבתה ומעמדה בין הנאצים נענשת צילקה וכאשר מנצחות בעלות הברית את הגרמנים מגיע הצבא הרוסי לשחרר את היהודים מאושוויץ-בירקנאו, צילקה אינה משתחררת עם האחרים.. היא מואשמת בשיתוף פעולה עם הנאצים ונלקחת לגולאג הרוסי ל-15 שנה.
וכאן מתחיל סיפור נורא נוסף.
יחד עם עוד נשים אחרות שאינן יודעות על עברה באושוויץ-בירקנאו, הן נלקחת אל צריף משותף שם הן נכלאות בתנאים מחפירים, מקבלות מזון דל – לחם יבש ומרק דלוח, מודבקים להן מספרים ועליהן לעבוד במכרה הפחם בימים הקרים, בשלג ובקור המקפיא.
צילקה, בכישרון רב מנווטת בחיים הקשים, בקיום הלא אנושי שם, ומתגלה כחברה מסורה מלאת חמלה המקריבה לעתים את טובתה שלה עבור חברותיה לצרה…
קראתי את הספר בנשימה עצורה, מזועזעת ונפעמת מן הנשים האומללות ההן שמצאו נחמה ברקמה מאולתרת, בתפירה, בפרחים קטנים ומעטים הבוקעים מתוך השלג כשהאביב מגיע.
ובקיץ, כשהימים ארוכים ומוארים, הן מורשות לטייל בחוץ וזה מרומם את רוחן.
לאט לאט מתחברות הנשים ולומדות להכיר זו את זו. הן תומכות ונתמכות וכך הן מקבלות כוח להתעודד כדי לשרוד.
כי למצוא קצת תקווה בתוך האפילה – זאת גבורה אמיתית.
אך לא תמיד אפשרית.
"כשקשה לה מידי "צילקה מזמינה אליה בחפץ לב את האטימות. אבל לפעמים האטימות ממאנת להישאר. השקט רב מידי, ורצועה הדוקה לוחצת חזק על ראשה. רעב, צמא, כאב, קור..אולי לכאן הוביל הכל. ..חלק מסויים בתוכה מכריח אותה לחזור ולשתוק, לשמור על מרחק. אל תיכנעי לטירוף." (ע' 145)
"כל הדרכים שיכולנו לבחור בהן היו בלתי אפשריות" אומרת צילקה" (ע' 337)
"אבל הן מפנות את פניהן אל אור השמש הבוקע פנימה" (ע' 337)
חובה לקרוא!
..
על המחברת:
הת'ר מוריס, ילדת ניו זילנד, היא סופרת עטורת פרסים שספריה תורגמו לעשרות שפות ונמכרו במיליוני עותקים.
בעקבות פגישתה עם לאלי סוקולוב היא כתבה את רומן הביכורים הסוחף שלה "המקעקע מאושוויץ", שיצא גם הוא לאור בהוצאת שוקן.
