על המופע

מה קורה כשחיי היומיום שלך הופכים להשראה על הבמה?

במופע הפלייבק החוויתי "משחק מהחיים" יש קסם שבו סיפורים אישיים של הקהל מקבלים חיים חדשים דרך משחק יצירתי ומלא רגש.

ערב שכולו אלתור, דמיון, ותובנות שלא חשבת שיגיעו.

המופע נפתח באנרגיה גבוהה עם משחקי חימום ששילבו את הקהל, פרצו את הקרח והכניסו אותנו לאווירת היצירתיות.

המנחה, עם קסם אישי וחוש הומור מושחז, הזמינה מתנדבים לשתף את סיפוריהם האישיים.
השחקנים ניגשו למשימה באופן מיידי, כשכל סיפור הפך ליצירת אמנות מרגשת ומצחיקה שנולדה לנגד עינינו.

מה היה לנו בערב המרגש הזה?

•  "יש אי שם…"
  המופע נפתח בשיר "יש אי שם משהו ששר את השיר שלי…" שיצר תחושת חיבור עמוק בין הבמה לקהל, והיווה פתיח מופלא לערב.
• יום הולדת לשרית
  חנה שיתפה אותנו בסיפור פשוט ומצחיק על יום הולדתה של חברתה שרית. השחקנים הפכו את האירוע היומיומי לקטע קומי מרהיב שהשאיר את כולנו עם חיוך.
• היום האחרון של אבא
  א' סיפרה על יום משמעותי בחייה – היום האחרון עם אביה.
  הפלייבק היה מרגש במיוחד, כשהשחקנים הוסיפו זוויות חדשות לסיפור.

א' הודתה בהתרגשות: "אף פעם לא ראיתי את זה מהזווית הזאת. עשיתם חיבורים מדהימים, התרגשתי ואני הולכת לחשוב על זה."

•  ליל מטריות בצה"ל
  ל' תיארה לילה בצבא שבו סנגור פתאומי של מפקדת יצר אירוע בלתי נשכח.

השחקנים לקחו את הסיטואציה ברצינות אך הוסיפו קורטוב של הומור, שיצר סצנה קומית מתגלגלת.

• הליצן בבאזר
  ר' סיפר על רגע מיוחד באירוע בבאזר  שבו הקים דוכן לממכר ספריו, שבו אדם אלמוני נחלץ לעזרתו. בסוף התברר שמדובר בליצן.

הפלייבק שילב צחוק ורגש, והשאיר את ר' נרגש: "זה היה מאוד מרגש."

• שביעי באוקטובר – געגוע לאמא
  א' שיתפה בסיפור אישי כואב על הגעגועים לאמה שעזבה לקפריסין בתחילת המלחמה.
  השחקנים המחישו את הפרידה בעומק וברגישות, וחתמו את הקטע בהמחזה רבת עוצמה: "אם זה היה חלום שלי".

סיכום

המופע היה מסע מלא הפתעות אל נבכי הרגש האנושי הן לאילו מהקהל שבחרו להשתתף ולספר את סיפורם והן לקהל הצופים.

כל מופע שונה מאחר וסיפורי הקהל הם אלה שמהווים את הבסיס.

כך את המופע הזה אפשר לראות ולחוות אינסוף פעמים.

המופע סיפורים פשוטים ויומיומיים קיבלו אור חדש דרך עיניהם היצירתיות של השחקנים, ושילבו רגעי צחוק ודמעות.
זו הייתה תזכורת חיה לכוחם של סיפורים – ושל זוויות חדשות לראות את המציאות שלנו.

ואתם, מתי כתבתם מחזה שבוים?

אז זו ההזדמנות שלכם.

מי מפספס הזדמנות כזאת?