החברה הכי טובה שלי

היא חוגגת היום יומולדת, ואני מקדישה לה פוסט בבלוג.

הנה ההוכחה ש"סיכויים" הם לגמרי אוברייטד.
בהתחלה, היא לא רצתה להיות חברה שלי, היא אפילו אמרה שאין בינינו הרבה במשותף.
ואז היא השתכנעה להיות איתי בג'יפ. היא חשבה שהיא עושה טובה לאלה ששכנעו אותה שזה יהיה סבבה להיות איתי. בסוף הן התחרטו, נראה לי. אבל היא ואני, הפכנו להיות בלתי נפרדות, כנגד כל הסיכויים.
מהרגע הראשון, אהבתי את האותנטיות שלה, את חוש ההומור ואת חכמת החיים.
בשנים שחלפו מאז, למדתי שאין נדיבה כמוה, שתמיד יש לה דרך מקורית להתבונן על אירועים, שאף פעם לא נגמר לי הכיף לצאת איתה לטיולים, ושהכי שווה לישון איתה באוהל או איפה שזה לא יהיה, כי תודה לאל, היא לא נוחרת.

20161120_075136
יצאנו יחד למסע מלכת המדבר, ובשביל שתינו זה היה שיעור חשוב בחיים. כמו כולן, חלמנו על צוות שיהיה מאושר ושמח מבוקר עד ערב, שנהפוך ארבעתנו לחברות הכי טובות לנצח נצחים. אבל הצוות שלנו, ואין דרך נעימה להגיד את זה, היה אכזבה. אז לקחנו את השיעור הזה בשתי ידיים ועברנו אותו יחד, בהצטיינות: למדנו למה לא כדאי למהר ולשפוט אנשים, למדנו שלא כל מי שקוסמת לנו במבט ראשון תהיה כזאת גם במבט שני, למדנו ליהנות מהדרך למרות האכזבות, למדנו להקטין את עצמנו כדי לתת יותר מקום לאחרות, למדנו שככל שהקטנו את עצמנו, כך גדלנו והלב שלנו התרחב והתמלא אהבה.

IMG_20190404_191058
לשתינו, המפגש עם מלכת המדבר זימן הרפתקאות והזדמנויות שלא חלמנו שיגיעו לפתחנו. אצלי זו היתה קריירה חדשה, אצלה אהבה מהחלומות.
אגב, את הכינוי "סיס" העניק לנו, מבלי משים, הודי חביב אחד שאירח אותנו אצלו, בביתו ההררי והמרוחק בהימלאיה ההודית. היינו שם שמונה נשים, והוא כינה את כולנו "סיסטר", טריק ידוע של מי שלא מסוגל לזכור שמות מוזרים וזרים. טוב, גם אני לא ממש זוכרת את שמו היום אבל זוכרת גם זוכרת איך ישבנו אצלו על רצפת המטבח, איך אכלנו ארוחת ערב בידיים, בדיוק כמוהו וכמו בני משפחתו.
שבע שנים, בלאט. שבע שנים.
והיום את חוגגת יומולדת.
מזל טוב, סיס, ותסלחי לי שאני מעתיקה, אבל… לא זוכרת מה זה בלעדייך.
אוהבת אותך כל כך!

 

 

אהבתן? עוד תוכן מרתק לכן ממתין אצלי באתר. מחכה לכן!