הספר "אי הילדים" הוא ספרה המפורסם ביותר של הסופרת היהודייה-אוסטרית מירה לובה יצא בשנת 1947. בשנת 1985 יצא העיבוד הטלוויזיוני, מיני סדרה אנגלית בת שמונה פרקים וכעת תאטרון המדיטק החליט לבצע עיבוד של הספר למחזה והוא מועלה לראשונה בישראל. המחזה לוקח אותנו אחורה בזמן לשלהי מלחמת העולם השנייה, לשנת 1940. באותה תקופה הוחלט להעביר את הילדים האנגלים לאמריקה באמצעות ספינות. אך אחת הספינות לא מגיעה ליעדה וששת הילדים שעליה נסחפים לאי בודד. וכעת עליהם להתעשת ולשרוד בתקווה שיחפשו ויאתרו אותם בהקדם. "כאן על האי אנחנו משפחה וצריכים להישאר יחד" אומרת אחת הדמויות הראשיות בהצגה. ואכן הם סוג של משפחה על האי. אך האם יצליחו?
ספרה של לובה כתוב בצורה קולחת ומעניינת וקראתי אותו בילדותי. גם בגרסה הטלוויזיונית המוצלחת צפיתי באדיקות. וכששמעתי שתאטרון המדיטק מבצע לו עיבוד בימתי, תהיתי האם יצלח במשימה שכן הסיפור המקורי הוא מורכב, עמוס בדמויות ומקומות שונים ומאוד קשה לבצע זאת על חלל במה. לכן היה זה אך מתבקש לערוך שינויים על מנת להתאימם לבמה. הסיפור המקורי נפתח במכתבם של שני אחים לנשיא ארה"ב בבקשה לסייע לילדי אנגליה להגיע לארצם עד שתסתיים מלחמת העולם השנייה. את המכתב קורא נכדו של הנשיא, וויליאם, שמחליט לסייע לילדי אנגליה. ואכן מספר שבועות לאחר מכן מועברים הילדים האנגלים בספינות לנמל ניו יורק. אך כשאחת הספינות עולה על מוקש מועברים ילדים לסירות הצלה ואחת הסירות כשעליה האחים ועוד תשעה ילדים נוספים נסחפים לאי בודד. המשך ההתרחשות של הסיפור נעשית בשני מקומות במקביל: הישרדותם של 11 הילדים השונים מאוד זה מזה על האי ומאידך מאמציו של וויליאם לחפש ולאתרם.
אין ספק שהמחזאית יערה רשף נהור עשתה עבודה יפה בהעברת רוח הספר ומסריו החשובים. היא קיצצה את כמות הילדים לשישה, שינתה ועיבדה את הדמויות והורידה את סיפור ההתכתבות של האחים עם נכדו של נשיא ארה"ב. אציין כי למרות הבעיות הטכניות שעשויות להיווצר, דמותו של וויליאם יכולה הייתה להיכנס והייתה מוסיפה לסיפור המחזה עוד נדבך. על מושכות הבימוי מופקד נועם שמואל שנוטה לחשוב בצורה יצירתית. לשמואל ניסיון בימוי בהעברת ספר לבמה. הוא הפליא לעשות זאת בהצגות בתאטרון "גשר": "רודף העפיפונים" ו"אלף שמשות זוהרות". ניסיון זה ניכר במיוחד בסצנת ההיסחפות של הסירה בים שגורמים לכך להראות כה מוחשי ונגיש. שמואל מביים ברגישות ובמקצועיות ושם דגש על פרטים הקטנים כשהוא עושה שימוש בתפאורה מינימליסטית (זאב לוי)– חלל במה שבתחילתו נראה כספינה ובמהלך הופך לאי וחבלים שיורדים ונותנים תחושה של אי טרופי. השימוש המושכל בתאורה (מאיר אלון) עוזר בהעברת הלכי הרוח של הנערים על האי, ישנו שימוש אמנותי בתנועה (עמית זמיר), ומעל הכול מרחפת המוזיקה הנפלאה (טל בלכרוביץ') והאותנטית שכוללת תופים ושיר אותו מבצעים השחקנים, שמאוד תורם לקצב הדינמי של ההצגה.
כמובן שהחלק העיקרי הוא המשחק והבמאי שמואל היטיב לבחור באנסמבל שחקנים מוכשרים. יובל שבח מצויין בתפקידו כקורט. הוא רהוט וכריזמתי; רועי רביב משעשע כתומס האח הקטן ותורם לאנקדוטות ההומוריסטיות; אורי מחרז אמין ומרגש בתור אוליבר ונראה תפור למידותיו; בל וענונו שמגלמת את לינה וסופי נוז'יקוב שמגלמת את קתרין מרגשות. יש לציין את קולה הענוג של ווענונו כששרה את השיר "מעבר לקשת"; אדוה רודברג נכנסת לחלוטין לנעליה של דיאנה הנאה ואוהבת החיות; וקרן סלנט שמגלמת את בובו השימפנזה עושה תפקיד נפלא בתפעול בובת הקוף ונשמעת כמו קוף אמיתי. תפקיד שמזכיר מאוד את דמותו של הכלב בהצגה הנפלאה "מלך הכלבים" בתאטרון בית ליסין.
מדובר בהצגה תוססת ודינמית ללא רגע דל שמעבירה מסרים חשובים על שבירת דעה קדומה, חברות, שיתוף פעולה, אופטימיות ואמונה ביכולותייך. השילוב האינטראקטיבי של הקהל בסצנת ההצלה של אחת הדמויות כשהוא מועבר בחבל בין הקהל שובר את המוסכמות של הצגה על הבמה בלבד – רעיון מקורי ויפה.