בפסק דין שניתן פה אחד , משרטט בית המשפט העליון את גבולות ומגבלות המשפט בעניינים אישיים אינטימיים, בנוגע לחובת הגילוי של נטיות חד מיניות טרם הנישואין נקבע שאין מקום להכיר בתביעות בנוגע לחובת הגילוי של קשרים אינטימיים ורגשיים בין בני זוג. אין בכך כדי לשלול הכרה בחובתו המוסרית-ערכית של האדם לגילוי כאמור.
השופט נ' סולברג הדגיש: "למרות התוצאה, אין לראות בפסק הדין משום גושפנקא או הכשר מוסרי להסתרת מאפיינים ופרטים מהותיים בין בני זוג בטרם הנישואין.
באותו המקרה היה מדובר בבני זוג שהתגרשו, האישה ואמה תבעו מהאיש פיצוי כספי בסך כ-5,000,000 ₪ , בגין נזקים כלכליים ונפשיים שנגרמו להן לטענתן, ובפרט לאישה, כתוצאה מהונאתן והטעייתן על ידי האיש טרם הנישואין ובמהלכם לטענתן האיש נישא לאישה אך ורק בשל עושרה ועל-מנת להשתמש בה כ"סיפור כיסוי" לבל תתגלה נטייתו המינית האמיתית כאדם הומוסקסואל שאינו דתי. האישה טענה כי האיש הסתיר ממנה שקיים בעבר קשרים מיניים אינטימיים עם גברים וכי גם במהלך שנות הנישואין קיים קשרים כאלה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה את התביעה על הסף בשל חוסר עילה. ונפסק שאין להחיל בענייני הרגש שבין בני זוג קני מידה חוזיים-משפטיים המבוססים על קיומם של סטנדרטיים מסחריים, ודברים אלה נכונים מקל וחומר כאשר מדובר בסכסוך משפטי שבין חתן לחמותו. על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים שהתקבל, כשביסוד פסק דינו של בית המשפט המחוזי עמדה הבחנה בין הומוסקסואליות, המתוארת על ידי בית המשפט כ"זהות" אותה יש לגלות, לבין פרקטיקות מיניות שאינן עולות כדי "זהות", עליהן לא חלה חובת גילוי. האיש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, האגודה לשמירת זכויות הפרט הגישה בקשה להצטרף להליך במעמד של ידיד בית משפט (להלן: האגודה). בבקשה נטען כי למבקשת יש מומחיות ייחודית בשאלות העומדות על הפרק.
בית המשפט העליון נקט בגישה ליברלית שקבעה שהנטייה המינית של האדם, היותו הומוסקסואל, הטרוסקסואל או ביסקסואל אם הוא נמשך מינית לגברים או לנשים, אם הוא מעורב רגשית עם גברים או עם נשים, אם הוא מעוניין לחלוק את חייו הזוגיים עם גברים או נשים, כל אלה ועוד, הן שאלות הנוגעות, בעיקרו של דבר, לתחושותיו ולרגשותיו האישיים והפרטיים ביותר של האדם. הכרה בחובתו המשפטית (וכאמור, להבדיל מהמוסרית) של אדם לשתף את בן זוגו האחר בכל אלה, תפגע קשות בפרטיות של האדם ביחס להיבטים האישיים והאינטימיים ביותר. בית המשפט קבע שניתן להציע הבחנה בין מספר הקשרים עיקריים: הקשרים כלכליים בהם ניתן לתבוע, מכיוון שהסתרת מידע כלכלי אינה דורשת מהמשפט להיכנס לנבכי נפשו של בן הזוג, למניעיו, לרגשותיו ולמחשבותיו ואגב כך לפגוע בפרטיותו; הקשרים אינטימיים ורגשיים המבוססים על תחושותיו, רגשותיו, אמונותיו, דעותיו והגדרתו העצמית של בן הזוג; והקשרים הנוגעים למרכיבים מהותיים בחייו ובמיהותו של בן הזוג.
התוצאה הליברלית של פסק הדין היא שאין מקום להכיר בקיומה של חובת הגילוי המשפטית בכל הנוגע להקשרים אינטימיים ורגשיים בין בני זוג המבוססים על רגשותיו, אמונותיו, דעותיו והגדרתו העצמית של בן הזוג. לעומת זאת ניתן ורצוי להגיש תביעה במידה ומדובר במקרה של הסתרת מידע כלכלי או התחזות, תחת קטגוריה זו באים מקרים שבהם בן הזוג אינו מגלה נתונים רלוונטיים הנוגעים לרכושו ומצבו הכלכלי או שהוא מסתיר או מבריח רכוש ונכסים וזאת בעיקר בסמוך לכריתתו של הסכם ממון או לחלוקת רכוש בגירושין.