גדר פוליטית – ביקורת על "גדר חיה" (תאטרון הקאמרי)/ מיכל ליבר

האמרה "אהבה מנצחת הכול" אינה תמיד נכונה. במיוחד כשדובר בזוג אוהבים שכל אחד מהם מגיע מעולם תרבותי אחר, כפי שמשתקף בהצגה "גדר חיה" בתאטרון הקאמרי. ההצגה מבוססת על הרומן רב המכר שכתבה הסופרת דורית רביניאן. מדובר בסיפור רומנטי, סוג של רומיאו ויוליה של ימינו שעטוף בהרבה פוליטיקה וביקורת חברתית. לא בכדי הספר ספג הרבה אש בשל תוכנו ובעבר אף נפסל על ידי משרד החינוך מחשש שהוא עשוי לעודד התבוללות. במחזה עדים הצופים להיכנעות לתשוקה ולתהליך ההתאהבות בין ליאת הישראלית וחילמי הפלשתיני בארה"ב כנגד המוסכמות החברתית. הרומן מתחיל בהכרות בין השניים בארה"ב, בדילמה של ליאת האם להמשיך בקשר וכשהיא חוזרת לארץ הקשר מוטל בספק. האם האהבה תגבר על כל המכשולים? או שמא כדאי לוותר עליה? כמו שנאמר במחזה: "אהבה זה לא תמיד מספיק. בסוף כולם רוצים הביתה".

צילום: כפיר בולוטין. בתמונה אמיר חורי ואביגיל הררי
צילום: כפיר בולוטין. בתמונה אמיר חורי ואביגיל הררי

האמרה "אהבה מנצחת הכול" אינה תמיד נכונה. במיוחד כשדובר בזוג אוהבים שכל אחד מהם מגיע מעולם תרבותי אחר, כפי שמשתקף בהצגה "גדר חיה" בתאטרון הקאמרי. ההצגה מבוססת על הרומן רב המכר שכתבה הסופרת דורית רביניאן. מדובר בסיפור רומנטי, סוג של רומיאו ויוליה של ימינו שעטוף בהרבה פוליטיקה וביקורת חברתית. לא בכדי הספר ספג הרבה אש בשל תוכנו ובעבר אף נפסל על ידי משרד החינוך מחשש שהוא עשוי לעודד התבוללות. במחזה עדים הצופים להיכנעות לתשוקה ולתהליך ההתאהבות בין ליאת הישראלית וחילמי הפלשתיני בארה"ב כנגד המוסכמות החברתית. הרומן מתחיל בהכרות בין השניים בארה"ב, בדילמה של ליאת האם להמשיך בקשר וכשהיא חוזרת לארץ הקשר מוטל בספק. האם האהבה תגבר על כל המכשולים? או שמא כדאי לוותר עליה? כמו שנאמר במחזה: "אהבה זה לא תמיד מספיק. בסוף כולם רוצים הביתה".

צילום: כפיר בולוטין. בתמונה אמיר חורי ואביגיל הררי
צילום: כפיר בולוטין. בתמונה אמיר חורי ואביגיל הררי

זוהי אינה הפעם הראשונה שתאטרון מעלה סיפור אהבה רומנטי בין זוגות מעורבים. לפניו היו שני מחזותיו של שייקספיר: "אותלו" – סיפור האהבה בין שחור ללבנה ו"רומיאו ויוליה" – אהבה טראגית בין ילדי שתי משפחות מסוכסכות. ומחזהו של בשביס-זינגר "העבד" – בין יהודי לגויה. אך מחזה זה שמתמקד בתחילת המאה ה-21' מאוד אותנטי ורלוונטי לתקופתנו. דוגמאות לזוגות מעורבים בין פלשתיני ויהודייה ניתן לספור על יד אחת: יוסף סוויד ועדי שילון, ובעבר אף השחקן הראשי של ההצגה אמיר חורי ואלונה סער. קבלת זוגות אלה לוותה בהרבה דיונים קשים בתקשורת. כך שזהו נושא מורכב ובוער. הסופרת דורית רביניאן מביאה סוגיה פוליטית זו באמצעות סיפור אהבה וכל זאת משתקף מבעד לעיניה של הדמות הראשית, ליאת. "חשבתי בצער, בחרטה אמיתית, כאילו אני כבר מתגעגעת, כמה חבל, איזה בזבוז יהי לוותר עליו, כמה קשה יהיה לשכוח אותו", אומרת ליאת בתחילת סיפור האהבה. אך ככל שהזמן חולף והיא ממשיכה להקשר לחילמי, היא מבינה כי הפערים התרבותיים ביניהם גדולים מדי.

 

 

המקור מכיל שלושה פרקים (סתיו, חורף וקיץ) שנפרשים על פני 344 עמודים. המחזה מנסה לעשות יד אחת עם המקור, אך בלתי אפשרי להכניס למחזה ספר שלם ואין מנוס מקיצורים ואי דיוקים. במקרה בו עסקינן, היו שינויים יחסית קלים שנבעו מאילוצי במה והחלטה לגבי עיקר ותפל על ידי המחזאית נגה אשכנזי והבמאי אילן רונן. יחד עם זאת היו מספר סצנות שלטעמי כדאי היה לשנות. ראשית, סצנת הפתיחה בה רואים את ליאת מגיעה משדה התעופה הייתה מיותרת וכדאי היה להתחיל כמו בספר עם סצנת החקירה המשטרתית. שנית, המייל האישי שהתכתבה עם בן זוגה לשעבר היה מציצני למדי ומיותר. שלישית, היה ראוי להכניס את מצבו הנפשי ההפכפך של חילמי שחווה סוג של מניה דפרסיה. סצנה זו שיכולה הייתה לבוא לידי ביטוי בעוד סצנות הייתה יכולה למנף את ההצגה עוד יותר. בנוסף, ניתן היה לקבל הצצה מעמיקה יותר לרגשותיו ומחשבותיו של חילמי, כפי שנעשה עם ליאת. בצורה זו הייתה דמותו מתעגלת ומביאה תובנות נוספות.

צילום: כפיר בולוטין. בתמונה אביגיל הררי ואמיר חורי

פרט למה שציינתי, העיבוד והבימוי של אילן רונן מרגשים, עוצמתיים ומצליחים להעביר את הסיפור בצורה שעושה חסד עמו. אחת התמונות שנחרטות בהצגה הוא הרגע בו חילמי מנסה לתפוס את ליאת טלפונית ולדבר אתה אך לא מצליח. ובמקביל נבנים עליו חלקים של גדר שסוגרים עליו. מדובר בתמונה יפה ויזואלית ובעלת משמעות עמוקה. הקו העלילתי של המחזה נע ברובו בין שתי הדירות של ליאת וחילמי –בין ניו יורק לברוקלין. התפאורנית שני טור בנתה יפה את דירתה הבורגנית וחמימה של ליאת. דירתו של חילמי לעומת זאת, הייתה ריקה מדי והחפצים שנכנסו מאוחר יותר הצליחו להבליט את השינוי שליאת משרה עליו. בנוסף, מכיוון שישנן נסיעות ומעברים בין הדירות, נעשה שימוש בווידאו ארט (יואב כהן) שעזר בהמחשה ובאמצעותו סצנת הסיום היה יפה ומיוחדת. בנוסף, התאורה המתוזמנת של נדב ברנע יחד עם המוזיקה הנפלאה של דניאל סלומון תורמים ליצירת האינטימיות המתפתחת בקשר בין ליאת וחילמי.

 

החלק העיקרי הוא קאסט השחקנים המוכשר (שבנוסף למשחק יחיד משמשים בחלק מהתמונות בתפקידי משנה שונים כמו מעבירי דירה, צעירים ישראלים, סוכני FBI). אנדריאה שוורץ החיננית שגילמה את ג'ויס והזוג אביגיל הררי ואמיר חורי כליאת וחילמי היו נפלאים. חורי שמוכר בעיקר מהמדיום הטלוויזיוני מתפקידיו ב"פאודה" ו"תאג"ד" נכנס בטבעיות לנעליו של חילמי האמן המאוהב שאינו מוכן לוותר על אהבתו. והררי הצעירה מביאה דמות מאוהבת, נחשקת שמרגישה ייסורי מצפון ומתלבטת לגבי עתיד הרומן בידיעת המחיר הכואב. סצנות האהבה והתשוקה ביניהם נראות אמינות ומוכיחות כימיה בימתית. בשורה התחתונה: עיבוד יפה ומרגש.

צילום: כפיר בולוטין. בתמונה אביגיל הררי ושהם שיינר