על המופע
צפיתי במופע גבר גבר שהועלה במסגרת " פלטפורמה" בתאו הרצליה.
מדובר בקונספט של מופעים קצרים על פלטפורמה.
במופע "גבר גבר" הרגש הוא השחקן הראשי והוא מתעצם מרגע לרגע עד שהופך לחוויה מטלטלת שמשאירה אותי עם שאלות שלא בטוח שיש להן תשובות פשוטות.
המופע מתחיל כששני גברים עולים על הבמה המפתיעה בגודלה 1.20 ×1.20 גובה 60 ס" מ ומתחילים לנוע יחד.
כבר מהרגעים הראשונים המטען הרגשי שהרקדנים נושאים איתם מתחיל להתגלות.
הם מתבוננים זה בזה, מתקרבים, מתרחקים. כל תנועה מדויקת, מכוונת, כאילו הם בוחנים טריטוריה לא מוכרת.
זה לא ריקוד במובן הקלאסי – זה דיאלוג של גופים שמנסים לגעת במשהו עמוק יותר כשהגוף והמבטים מספרים את הסיפור.
יש כאן משהו גולמי ואמיתי שקשה להתעלם ממנו.
מה שמרגש זה האופן שבו המופע מתמודד עם רגשות שגברים לא תמיד מרשים לעצמם להרגיש בפומבי.
הפחד מפגיעות, הצורך בחיבור, הדחף לשלוט והרצון להיכנע – כל אלה מתערבבים יחד בתנועות שנראות פשוטות על פני השטח אבל טומנות בחובן עומקים שלמים.
התפתחות המופע אינה ליניארית. יש בו גלי עוצמה שעולים ויורדים, רגעי דממה שפתאום מתפרצים לפעילות אינטנסיבית.
זה מחקה את המורכבות של קשרים אנושיים – לא הכל חלק, לא הכל צפוי. יש כאן מקום לכעס, לתשוקה, לחיבוק, לדחייה – כל הרגשות שמתקיימים במקביל ביחסים בין בני אדם.
הסוף מגיע בלי פתרון ברור, ובזה היופי שלו. דרומי לא מנסה לתת תשובות פשוטות לשאלות מורכבות.
הוא פשוט נותן לנו להתבונן, להרגיש, ולקחת איתנו הביתה את הרגשות שהמופע מעורר.
סיכום
"גבר גבר" הוא מופע על הקצה תרתי משמע גם הבמה/ פלטפורמה שבשל גודלה מזמנת חקירה של המרחב וגם המיקוד שמעז להציץ פנימה למקומות שגברים לא תמיד מרשים לעצמם לחקור.
דרומי יוצר חוויה אמוציונלית עוצמתית יפה שמשאירה חותם.
המופע שנשאר איתך, מעורר מחשבות ומרגיש רלוונטי לכל מי שמנסה להבין את המורכבות של להיות גבר במאה ה-21.