אלה היא בתה של רחלה, מאמנת בכירה לחשיבה חיובית. רחלה, היא אשה הרואה בכל מכשול הזדמנות צמיחה והיה ברור לאלה, שגם באשפוז של אמה בבית החולים לניתוח, היא תמשיך להפגין את כישוריה.
אבל, רחלה לא התעוררה אחרי הניתוח ואלה הפכה לאפוטרופסית של אמה.
אלה כל חיה היתה רגישה ומרצה. היא מטפלת בבנה הפעוט, בבנה המתבגר ובבעלה, שכבר לא מפגין כלפי אהבה ואמפתיה.
אלה כל הזמן חיה בזהירות, בהקשבה ובהתאמה. היא בת אדם פלסטלינה שיכולה להפוך למה שכל אחר רוצה, ורק חלק קטן מהזמן, כשהיא לבד או כשכולם ישנים או עסוקים במשהו אחר, להרשות לעצמה להקשיב טוב טוב למה שהיא בעצם רוצה, ואפילו להעז קצת לעשות. קצת. לרגע.
כשהיא מצליחה לגרד את שכבות ה"צריך" וה"חייבת", מציץ משהו שאינה יכולה להגדיר אותו במילים, אבל כן בתחושות. הקלה, השתוקקות, התרגשות. כל זה מסתתר. מסתתר מפני מה? מסתתר מפניה? ממה היא מפחדת? מה כל כך מפחיד בלהיות כל מה שהיא רוצה?
אולי זאת לא שאלה של לפחד ממה שהיא רוצה, אלא קודם כל לדעת? מה אלה באמת רוצה?
אלה לא הגיונית. זה מה שבעלה טל, תמיד אומר והוא צודק. השאלה היא אם היגיון הוא הדרך היחידה לחיות, ואם מותר לה להפסיק לפחד לזוז מהגבולות של ההיגיון הזה, ולהיות היא.
דווקא כשאמה לא מתעוררת, אלה מוצאת מקום לעצמה.
היא יודעת גם שאפילו אם בעיני כל הרופאים האלה, שיש להם אמא שמחבקת אותם מתי שמתחשק להם, זה לא נראה מסוכן, להעיר את רחלה זה מסוכן. מסוכן לה. מסוכן לשקט שמצאה. מסוכן לשעות של ישיבה ושרטוט גבולות כתמי ידיים ברפיון בצידי המיטה. מסוכן ללבד המשכר שאין בו דרישה או אחריות מלבד לסדר את הכרית מדי פעם וללחוש לה שהיא כאן. מסוכן לביחד האינטימי איתה, ועם אחותה. מסוכן לחיים שהפסיקו לדרוש ממנה ומאפשרים לה פשוט להיות בלי מחשבה על מה שיהיה. מסוכן.
והכי מסוכן, חולפת מחשבה מצמררת במוחה, זה שברגע שרחלה תתעורר היא תחזור להיות בן אדם. יהיו לה דעות ורצונות, ויתעוררו בה הכעס והאכזבה, העיניים שלה יירו חיצים והפה ידרוש כל מיני דרישות ודרשות שינפצו לה את האמא שבנתה בתוכה משמרת אחר משמרת, יום אחר יום, לאט ובזהירות.
מה יהיה אם רחלה תתעורר? על זה לא חשבה אלה. לא באמת. כל ההכנות האלה שלה הן לסוף. בסוף יש משהו כל כך סופי. אפשר להירפא אחריו. הסוף מבטיח שלאט לאט היא תוכל לבנות את עצמה.
אבל אם תתעורר? כל הריפוי הזה יחכה לעוד המון זמן אם בכלל.
אלה לא רוצה שרחלה תתעורר.
זהו ספר הנוגע באחד הנושאים הרגישים ביותר, ביחסים בין הורים וילדים, ההשפעה של ההורים על הילדים שלהם מהילדות ועד הבגרות וכיצד ההורים משפיעים על דרכי ההתמודדות של הילדים עם החיים עצמם. הספר כתוב בצורה אותנטית ומלאת הומור והקורא לא יכול שלא להזדהות עם אלה, גיבורת הספר, המוצגת בצורה כה אנושית וכנה.
מאחלת לכם קריאה מהנה!
XOXO
אחת שיודעת 😉
