צפיתי במופע "בקרבנו" ב"מרכז כלים" בבת ים

המופע שבו משתתפים אלעד וזינו,  מי שעדיין מהדהדים בו זיכרונות הקרב,  ושותפתו לחיים הכוריאוגרפית איריס ארז, סיפק חוויה רגשית חזקה, צובטת ומעוררת מחשבה.

 על המופע

המופע "בקרבנו" מתחיל בסיור בהנחייתו של אלעד, מורה דרך בעיסוקו, במקום שבו נמצא "מרכז כלים".

השטח היה שטח צבאי, והמבנים במקום שמשו כמחסנים של צה"ל.

אלעד מספר על האימפריות שחשקו ונאבקו על השליטה על האדמה שבה אנו חיים.

הוא מתמקד בשבר-השבר הסורי אפריקאי, שהשפיע ועדיין מאיים על אדמתנו ומשפיע עלינו.

עם המידע הזה אנו מוזמנים להיכנס לאחד האנגרים.

בדרך מעניינת אנו חוברים לנשימותיו של אלעד והריתמיות שמתחוללת בגופו במגע עם צלילים, ואז איריס מגיחה כשבידה היא אוחזת  בשני חוטים ארוכים אליהם מחוברים שני בלונים שביחד יוצרים את הסיפרה 30.

מהרגע שבו בני הזוג חוברים על הבמה, החיבור ביניהם מוחשי.

הם נוגעים, משהו חוצץ ביניהם, הם מגששים…כול אחד בעולמו ושניהם בעולמם המשותף.

המופע חוקר במיומנות את ההשפעה המתמשכת של טראומות עבר ואת המורכבויות של החיים עם רגשות עמוקים שעומדים ומשפיעים במשך 30 שנה.

אנו לא חשופים לפרטי הטראומה שקרתה לפני 30 שנה, זמן שבו הכול החל.

מה שמסמל אותה הם שני הבלונים והחוטים הארוכים אליהם הם מחוברים.

התנועות העדינות והחזקות בו זמנית של הכוריאוגרפית, משתלבות באופן מושלם עם נוכחותו של שותפה ויוצרות נרטיב דינמי שמדבר בעוצמה כשהשילוב של המלל מינורי.

שיתוף הפעולה של בני הזוג הוא ניסיון מרגש להבין את הרשמים והמאבקים היומיומיים המתמשכים, ולהפוך אותם לצורת אמנות ביטוי ותרפיה.

דרך התנועה והריקוד, הם מביעים מגוון רגשות – צער, התנגדות, תקווה וכמיהה להבנה.

זהו מסע של עיבוד וריפוי, הן עבור המבצעים והן עבור הקהל.

הכוריאוגרפיה היא שילוב יפה של פגיעות ועוצמה, שמאפשרת לקהל להרגיש את הרגשות הגולמיים ואת החיפוש המתמשך אחר שלוות נפש.

כל תנועה, כל מבט טעונים במשמעות.

השימוש באביזרים, כמו גם מוזיקת הרקע והצלילים שהופקו מהאביזרים שעל הבמה, מעשירים את החוויה ויש גם רגע עוצר נשימה שבו נעשה שימוש בחץ וקשת…

חוטי הבלונים שנכרכו באופן מרתק סביב גופם של המבצעים מעבירים את תחושת הלחץ, הקושי הכבילה….

הפנייה הישירה של הכוריאוגרפית אל הקהל מהדהדת בלב.

יכולתי לחוש  את המלחמה הפנימית של בן הזוג, את ההתבוננות שלו מבעד למחיצות ואת הניסיונות של איריס להגיע לתת לתחושות קול בעודה נאבקת עם התחושות שלה.

לסיכום

המופע הזה הוא חקירה מרגשת ומרפאת של חוסן הרוח האנושית.

הוא מדגיש בצורה יפה את הכוח התרפויטי של האמנות ואת ההשפעה העמוקה של חוויות משותפות.

בסופו, הייתה באוויר תחושת קתרזיס קולקטיבית, כאילו המשקל הרגשי שנשאו המבצעים שותף  עם התחושות של הצופים.

זה הותיר אותי מערערת במאבקים שכולנו מתמודדים איתם, הן חיצוניים והן פנימיים, ובחשיבותם של חמלה והבנה בהתמודדות.

אני ממליצה בחום על המופע הזה לכל מי שמחפש חוויה רגשית עמוקה ובסופו של דבר מלאה בתקווה.

רגע הסיום של המופע:

מרכז כלים לכוריאוגרפיה, יצחק נפחא 2, בת ים

יוצרים

כוריאוגרפיה וביצוע: איריס ארז ואלעד וזאנה

עריכה מוסיקלית: אופיר גל

תלבושות: רוזי כנען

ניהול חזרות: רות ולנסי

עיצוב תאורה: רותם אלרואי

עיצוב במה: יולה איגרא

סאונד מן: אילן שלום

דרמטורגיה: נופר סלע ואפרת נתניאל

ליווי פסיכולוגי: ליאת שבתאי גל, יפעת גרינולד כהן

הפקה: סיגל דהן

היצירה עלתה בבכורה בפסטיבל כלים 2024 ונתמכה על ידי מועצת הפיס לתרבות ואמנות.

על איריס ארז

איריס ארז יוצרת, רוקדת ומלמדת גוף ותנועה.

חברת עמותת הכוריאוגרפים ושותפה בקבוצת האימפרוביזציה אוקטט.

בעבודותיה היא מחפשת לגעת בספירות הפוליטיות והציבוריות דרך הגוף הפרטי ולחקור את ההשפעות ההדדיות ביניהן.

זכתה בפרס שר התרבות לרקדנית מבצעת לשנת 2001 ו 2018.

כיום מנהלת את סדרת המחול "עבודות לאור יום" בישוב נטף בשיתוף עם רות ולנסי.

מלמדת טכניקה ואימפרוביזציה ומלווה תהליכי יצירה בבית הספר לתיאטרון חזותי ובמסגרות פרטיות ובינלאומיות.

בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ואמנויות ותעודה בתרפיה בתנועה. אמא לשני בנים.